פורסם במגזין G, גלובס
יום ראשון, שש ועשרים בבוקר, סימטה בנידרדורף, הרובע העתיק של ציריך.
אין כלב בחוץ. רק פועלי הזבל, בחור עם חצי בקבוק בירה שעוד מושך את הלילה של אתמול,
ואנחנו. יושבים על מדרגות בית ברחוב שפיגלגאסה 1 ומחכים לאדריאן. שתי הקומות
הראשונות מאכלסות את "קברט וולטר", שבו נולדה ב-5 בפברואר 1916 תנועת
הדאדא, שהשנה חוגגים לה בציריך יומולדת 100. מוזר לחשוב שדווקא ציריך המעונבת,
הבנקאית, היא זו שהיתה ערש לידתה של התנועה הניהיליסטית הססגונית הזאת, שצמחה
מהשוק של זוועות מלחמת העולם הראשונה. דווקא בציריך מצאו
הוגו באל, טריסטאן צארה, יאן ארפ, מרסל ינקו ואחרים אינקובטור מושלם ליצירת
המניפסט הבועט שלהם, וייסדו את אחת המחאות החברתיות והאמנותיות החשובות של המאה
העשרים.
החדר האחורי בקומה הראשונה של שפיגלגאסה 1, אז טברנה בשם Holländische Meierei (חלב הולנדי), הפך לאבן שואבת לאמנים פליטים מכל רחבי אירופה, שהציגו בו מופעי מחול, שירה ואמנות. הם יצאו נגד המלחמה והבורגנות וקראו תיגר על האמנות המסורתית בחומרים וביצירות בוטות שנועדו לזעזע. השנה מציינים בציריך את כל אלה בתערוכות ואירועים, וכל יום בשש וחצי בבוקר, סיפרו לנו, עושים ב"קברט וולטר" כבוד לדאדאיסטים. אז באנו. 1 במאי 2016. יורד גשם וקר. כמו שאמר ריכרד הילזנבק, מהאבות המייסדים של התנועה – "אי אפשר להבין את הדאדא. חייבים לחוות את זה". בשביל זה אנחנו פה.
בשש וחצי פונקט מופיע בחור בן שלושים ומשהו, ז'קט סולידי, חוברת קטנה
ביד. אדריאן. הוא פותח את הדלת ומזמין אותנו פנימה. אחרינו נכנס עוד איש גבוה
בסוודר אדום. אדריאן נוטס, מנהל ואוצר "קברט וולטר", מתייצב מולנו כמו
חזן בתפילת שחרית, פותח את החוברת וקורא: "היום אנחנו מציינים באופיציום מס'
87 את קלמאן פנסרס. הוא נולד לפני 131 שנים והופיע ברשימת מובילי הדאדא בפריס
ב-1922 וברשימתו של טריסטן צארה בניו יורק ב-1921. הוא היה משורר ואגיפטולוג ופעל
במסגרת התנועה בבלגיה". הוא עובר לקרוא שיר של פנסרס בצרפתית, שאת חלקו הוא
קורא כשגבו אלינו ופניו אל פסל של וולטר. וולטר מחייך אלינו עם שפעת תלתלים וכיפה
מנייר אלומיניום מקומט שמישהו שם לו על הראש. כשהוא מסיים מאחל לנו אדריאן יום
דאדא שמח ומזמין אותנו לקפה.
"כל בוקר אנחנו מציינים אחד מ-165 אנשי התנועה שסללו את הדרך",
הוא מסביר. "אני מספר בקצרה על האיש וקורא משהו מכתביו או מציג ציור שלו".
"חוץ מזה", הוא אומר, "קברט וולטר' הוא מכון קטן שנאבק על קיומו וזו
גם הזדמנות למצב אותו. אני חושב שהצלחנו". עד עכשיו העיריה שילמה את שכר
הדירה של "קברט וולטר". עכשיו, הוא מקווה, אולי תתחיל גם לתמוך בפעילותו
ותכיר בעובדה שזה אינו רק אתר היסטורי אלא גם מרכז לאמנות עכשווית. "אפשר להגיד
שנהיינו מקום די לוהט".
הוגו באל, אבי התנועה, היה איש דתי. מחוות טקסיות לא היו זרות לו.
"להסתובב עם הגב לשומעים היה רעיון של מישהו ואימצתי אותו", אומר
אדריאן. "אבל יהיה יותר רדיקאלי כמובן אם אקרא את הטקסט כשאני שוכב על
הרצפה".
לאופיציום השחרית של אדריאן נוטס יש ארבעה-חמישה "קבועים".
דומיניק, אנה, ד"ר רוברט ומרטין, האיש בסוודר האדום. מרטין הוא מרצה
לסטודנטים בתחום האינטרמדיה. תמיד התעניין באמנות וחשב שכדאי להכיר מקרוב את הדאדא.
למה בשש וחצי בבוקר? "בשבילי זו המחווה ולא משנה לי אם באים או כמה באים",
אומר אדריאן. מתוך 87 בקרי אופיציום שש פעמים קרא את הטקסט מול חדר ריק. "יותר
רדיקאלי לעשות את זה בשש וחצי בבוקר", הוא מוסיף. "זה מבטא בבהירות את
הרעיון. בשעות אחרות קורים הרבה דברים אחרים". האופיציום לקלמאן פנסרס מסתיים
בלחיצת ידיים חמה של "הקבועים" ו"המזדמנים". הגיע הזמן לארוחת
בוקר.
100 שנים אחרי
אמני הדאדא ביקשו לפתח שפה ויזואלית חדשה. החיפוש אחר מקורות השראה
הוביל אותם אל התרבויות של אפריקה, אסיה ואוקיאניה שסייעו להם לגבש כלי למחאה החברתית
והפוליטית שלהם נגד התרבות המערבית. "דאדא אפריקה – דיאלוג עם האחר",
המוצגת במוזיאון ריטברג בעיר, מוקדשת להשראה שמצאו הדאדאיסטים באמנויות של תרבויות
זרות. חודשים אחדים לאחר שנפתח בפברואר 2016 נסגר קברט וולטר (בהמשך נפתח שוב) ועיקר
הפעילות של התנועה בציריך עברה לגלריה בפאראדה פלאץ במרכז העיר, שהיתה בבעלות סוחר
האמנות, אספן האמנות האפריקנית ומי שהפך לפטרון הדאדאיסטים, האן קוראי. את מקום
המופעים הבימתיים הפרובוקטיביים של מחול עם מסכות, הלמות תופים וטקסטים חסרי פשר בעלי
צליל כמו-אפריקני, תפסה האמנות הפלסטית, שהוסיפה לדלות מאותם מקורות השראה.
מעניין לראות את המסכות האקספרסיביות של מרסל ינקו והקולאז'ים של חנה הוך לצד המסכות ובובות הפולחן האפריקניות. התערוכה שמציגה עבודות של ג'ון הארטפילד, ראול האוסמן, יאן ארפ, סופי טאובר ואחרים, מיטיבה להעביר את הלך הרוח של הדאדא עם הדימויים האנטי מלחמתיים, המחאה הפוליטית והביטויים הגרוטסקיים שכוונו נגד הבורגנות. בכניסה תלויה אחת העבודות הדאדאיסטיות הראשונות שעוררו סערה – דמותו של קצין פרוסי בעל ראש חזיר, שיצר הפילוסוף של התנועה, ראול האוסמן, והוצגה בתערוכת הדאדא הראשונה שהתקיימה בברלין ביוני 1920. (התערוכה תוצג עד 17.7.16). www.rietberg.ch
בערב חזרנו ל- soiréeשעורך "קברט וולטר" במסורת ערבי המיצגים, המופעים והשירה שקיימו שם המייסדים. הפורמט הזה שהחל ב-5 בפברואר יתקיים לאורך 165 ימים. הערב הופעה של להקת "אנטי-פרו" מהעיר וינטרטור. ההרכב הוא תערובת של פורטיס ו"הקליק" עם נגיעות של "משינה". הסולן דומה פיזית לפורטיס וגם תזזיתי כמוהו. הם שרו בגרמנית. לא הבנתי את הטקסט פרט למילה "בצל" שחזרה שוב ושוב בפזמון. החדר הקטן של הקברט מלא. הקהל המעורב, צעירים ומבוגרים, סולידי למראה ומנומס כצפוי. נורה האוסווירט, צעירה בחצאית וחולצת וינטג', למדה מדיה ואוצרות ועכשיו היא המפיקה, היח"צנית, שותפה לקביעת הרפרטואר ופותרת הבעיות הכללית של "קברט וולטר". היא עושה את זה תמורת משכורת צנועה אבל "זו לא עבודה זו תשוקה", היא מדגישה ויש לה הוכחות. "בחמישה בפברואר נפתחו חגיגות ה-100 לדאדא בציריך", היא מספרת. "הגיעו 4,000 איש, ראש העיר נאם, פסנתרן ניגן מוסיקה של אריק סאטי. כולם חיכו שיקרה משהו משוגע ולא קרה כלום. נראה היה שהם לא באמת מבינים מה זה דאדא. זה הרגיז אותי", היא צוחקת. "הלכתי וריססתי בגרפיטי את המשפט 'דאדא היה פה לפני שדאדא היה פה'". השוטרים במעצר שאלו אותה למה עשתה את זה. "כי זה יומולדת 100 לדאדא! אמרתי להם. הם אמרו שהם לא יודעים מה זה. אז עכשיו אתם יודעים, אמרתי". אחרי שלוש שעות במעצר שיחררו את האנרכיסטית לדרכה. אבל נורה עוד לא אמרה את המילה האחרונה. "אני שוקלת לחזור על אקט הגרפיטי שלי ב'מניפסטה'".
"מניפסטה" מס' 11, הביאנלה האירופית לאמנות
עכשווית, תתקיים השנה בציריך (11.6-18.9) לכבוד 100 שנה לדאדא, וגם "קברט
וולטר" לוקח בה חלק. במרכז המניפסטה השנה שורה של אירועים תחת הכותרת "What
People Do For Money: Some Joint Ventures". בכל
אחד מהם יופיעו זוגות, שיורכבו מאמן ובעל מקצוע אחר כלשהו – טבחים, שוטרים, רופאי
שיניים, וגם יחצניות-מפיקות חובבות וינטג'. ביצירתם יציעו הלא-אמנים לבני זוגם
האמנים תובנות על החיים בעיר. הם ינסו לבחון מה המשמעות שיש בתרבות העכשווית למקצועו
של אדם וכיצד משקף המקצוע את זהותו. www.cabaretvoltaire.ch
אפשר לפנטז על שיגרה שוויצרית מפוהקת, עם זיגוג
של מחאה דאדאיסטית מתוקה, אבל פקידת הקבלה של מלון Rütli, במרחק חמש דקות
מ"קברט וולטר", מעדכנת. "הכי מעניין היום בלאנגשטראסה והלווטייה פלאץ",
היא אומרת. "בטח תלכו לשם". למה? "הפגנות 1 במאי. אומרים שהשנה
הוציאו הכי הרבה שוטרים לרחובות". היא צדקה. התקשורת דיווחה שהשנה היו
ההפגנות סוערות יותר מבשנים קודמות. רוב אנשי האיגודים המקצועיים מבין עשרת אלפי
הצועדים, צעדו בשקט, אבל 300 חברי ארגוני שמאל זרקו פצצות עשן, ניפצו חלונות,
ריססו גרפיטי והשחיתו מבנים של רשתות מזון, בנקים ומשטרה. הצועדים מחו על אי
שוויון חברתי ומערכת פנסיה בעייתית. דאדא היה פה לפני שדאדא היה פה ויהיה גם אחרי.
עוד דאדא בציריך
·
בלשכת התיירות בתחנת
הרכבת הראשית (וגם ב"קברט וולטר") אפשר לקבל את מפת אתרי הדאדא בציריך
עם רשימת תערוכות ואירועי דאדא לאורך השנה.
·
סיורים מודרכים באנגלית
בעקבות אתרי הדאדא בציריך יתקיימו בקיץ. בלשכת התיירות של ציריך בתחנת הרכבת הראשית אפשר לברר
מתי.
תערוכה רטרוספקטיבית של יצירות פרנסיס
פיקאביה ב-Kunsthaus בציריך, 3.6-25.9.16. www.kunsthaus.ch/en/exhibitions/coming-soon/francis-picabia
·
"חתול, עטלף
וכמה מוציאים להורג" – מופע קברט אינטראקטיבי שמחפש את רוח הדאדא של העידן הנוכחי, בהשתתפות
או בהפרעת הקהל. Miller's Studio, Seefeldstrasse 225, ציריך. 17-19 ביוני.
·
מלון "לימאט
בליק" בנידרדורף מגדיר את עצמו כמלון דאדא. הבר מעוצב בהתאם. הוא פתוח אל
הרחוב אבל משמש גם כדלפק קבלה וחדר אוכל
לארוחות הבוקר. כל חדר מוקדש לאחד ממייסדי התנועה, וכמה מילים על פועלו תלויות מעל
לשולחן. מותק של מלון עם מיקום מצויין. 200-220 פרנק ללילה לחדר זוגי.
עוד דאדא בעולם
·
Dadaglobe Reconstructed – ב-1920
יזם המשורר טריסטן צארה, מהאבות המייסדים של התנועה, את "דאדאגלוב" –
אנתולוגיה של למעלה מ-100 יצירות של 40 אמני דאדא. היו ששלחו לו יצירות קיימות אבל
רבים מהאמנים שפנה אליהם יצרו יצירות חדשות. הוא לא הצליח להרים את הפרוייקט
והיצירות שנשלחו אליו התפזרו באוספים שונים. אחרי שש שנים של מחקר אינטנסיבי מכנסת
התערוכה הזאת את כל היצירות שנשלחו לצארה. לאחר שהוצגה בקונסטהאוס בציריך היא עוברת ל- MoMAבניו יורק ותיפתח שם ב-12 ביוני (תוצג עד 18 בספטמבר). press.moma.org/2015/12/dadaglobe-reconstructed
·
תערוכת "תגידי,
זה אמנות?" מציינת 100 שנים להולדת הדאדא במוזיאון ינדו דאדא בעין הוד. 30 אמנים
מציגים אלמנטים דאדאיסטים ביצירה הישראלית העכשווית בתחומי שונים של היצירה
הדאדאיסטית – קולאז', אבסורד, פרפורמנס, רדי-מייד, מחאה פוליטית ואנטי מלחמתית
ועוד (עד 13.6). w.jancodada.co.il
הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ וחברת התעופה Swiss
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה