מגריטמניה בבריסל Magrittemania in Brussels

אחרי יומיים צפופים של התחקות אחר חייו ויצירתו של רנה מגריט, אין מנוס מן המסקנה: ברחבי בריסל מסתובבים עשרות בריסלאים שהחמיצו את הזדמנות חייהם להיות מיליונרים. על מגריט, אמנותו, אשתו, החברים שלו, הכלב שלו, הבר שלו, המיליונרים המוחמצים, התערוכות ובירה חדשה -   

כל המסלול, טיפים והמלצות כאן:

"גם 50 שנה אחרי מותו, רנה מגריט הוא עדיין בסט סלר עולמי" 

G magazine. Globes Business News

תערוכת"מגריט, ברודארס ואמנות עכשווית" במוזיאון 
לאמנויות יפות בבריסל. למעלה מ-150 ציורים, פסלים, 
מיצבים, תצלומים וסרטים עוסקים ביצירתו של מגריט 
ובדיאלוג שיצרו איתה אחרים.

למעלה: Not to Be Reproduced

למטה: The Ready Made Bouquet

בכניסה לתערוכה. מגריט ליד ההגה, עם "בנו הרוחני" 
מרסל ברודארס ואשתו. הסיכוי שהסיטואציה הזאת 
קרתה במציאות אפסי. מגריט לא אהב לנהוג. הוא העסיק 
נהג קבוע שהסיע אותו לכל מקום

Personal Values. מבט חתרני על מציאות יומיומית

  מגריט להמונים - בתערוכת "האטומיום פוגש את מגריט" 

חנות מוזיאון מגריט. אינספור פריטי מרצ'נדייזינג של 
דימויים מיצירות מגריט

כאן גרים בכיף רנה וז'ורז'ט מגריט. בית מגריט ברובע ז'ט 
הפך למוזיאון. בקומות העליונות מוצגים רישומים, ציורים 
של מגריט כשהיה ילד, אוסף המצלמות שלו, אבל העיקר 
הוא דירת המגורים בקומת הקרקע. בפינת האוכל במטבח 
נפגשה בכל שבוע חבורת הסוריאליסטים. שם הומצאו השמות 
לציוריו של המארח

 בסלון אצל המגריטים. דירת שני חדרים צנועה, 

אורח חיים בורגני. כאן גר האמן-הפילוסוף הנערץ?

תערוכת "האטומיום פוגש את מגריט" באטומיום 
של בריסל. פירקו לגורמים את ציורי מגריט וכולם 
מצטלמים עם האייקונים המפורסמים, כולל 

תפוחים ירוקים, מגבעות באולר שחורות  ושמי 
התכלת עם ענני הכבשים

השתלטות מדינת אויב על בירת השוקולד? 

צילומי הגירסה החדשה של "בלייד ראנר?" 

רק מנקים את האטומיום

ובינתיים במרכז העיר

Le Greenwich, הקפה הקבוע של מגריט, עם כלב 
פומרניאן מזדמן, תואם לולו, כלבם של ז'ורז'ט ורנה

הכל לכדי תמונה סוריאליסטית. חבורת הסוריאליסטים 
של בריסל בבית הקפה שלהם La Fleur en Papier Doré.
מגריט שני מימין עם ידיים בכיסים

אייקונים מגריטיים גם בעיצוב הפנים של מלון Sofitel ב-Avenue de la Toison d'Or. 
מעוצב, עדכני, עם גינה מפתיעה ומיקום מעולה

  

תודה לבריסל איירליינס וללשכת התיירות של בריסל visit.brussels

מערות, תעלות, ויוסטון יש לנו בעיה

פורסם במגזין G, גלובס

אלבר ז'וריס מביט על חלקת המים המוארת. דבוקות של נטיפים, שנראים כמו גורדי שחקים בעיר עתידנית, משתקפות במי הנהר על קרקעית המערה. זהו אחד החללים המרשימים ביותר בHan-sur-Lesse, מערות הנטיפים הנודעות של חבל וואלוניה. זרם בלתי נראה יוצר על המים אדווה עדינה והתמונה כולה נראית כתעתוע אפוף מיסתורין. אבל אלבר ז'וריס, מנהל התפעול והשיווק של קומפלקס האן, לא מרוצה. "חבל שיש זרימה", הוא אומר. "כשהמים עומדים ללא תנועה מתקבלת תמונת ראי מושלמת". ככה זה כשנהר אינו מתחשב בצרכים שיווקיים. הנהר Lesse מתגלה ונעלם כרצונו במבוך הנטיפים התת קרקעי העצום כשצוללנים החוקרים את מערות האן עוקבים אחר הזרם ומגלים מדי פעם עוד ועוד חללים שבינתיים סגורים למבקרים. אנחנו צועדים פנימה בעקבות איש המערות, יורדים מדרגות וחוצים גשרים. הטמפרטורה – 13 מעלות. תמיד. שנה לוקח לטיפה לחלחל מפני האדמה, 120 מ' מעל לראשנו, בדרכה להפוך לחודו של נטיף ב"אולם הווילונות" או "חדר החרפושיות". בכל "חדר" לוחץ ז'וריס על שלט ואור נגוהות מאיר את הנטיפים והזקיפים, שמקבלים פנים וצורות. לעיתים הוא מאיר את חלל המערה כולה ומבהיר איך היא יכולה להכיל "30 בתים זה על גבי זה".

איך שומרים על אתר טבע כזה עם למעלה מ-270 אלף מבקרים בשנה? מסובך. תאורת הלד החדשה מחממת פחות, ולכן פחתה התפתחות הטחב והאצות על קירות המערות. ז'וריס מאיר משטח סלע שנראה כמו אדוות של מים ומזכיר את פאמוקלה התורכית בזעיר אנפין. "אנשים לא יכלו שלא לגעת בזה ושברו את תצורות הבריכות הקטנות האלה, אז הפסקנו להאיר אותן". הוא לוחץ על השלט ופאמוקלה חוזרת אל חסות העלטה. מאות כלי חרס וכלי זהב נמצאו במערות האן, שהיו כנראה אתר פולחן. כולם מוצגים עכשיו במוזיאון המקומי.

ב-1817 חצו לראשונה מטיילים את מערות האן מקצה לקצה, מה שמספק סיבה מצויינת לחגוג. בקיץ הבא יציינו שם 200 שנה לאירוע בשיחזור הירידה הראשונה למערות עם תלבושות תקופתיות של ראשית המאה ה-19 ולפידים (בלתי מזהמים). הופתענו לגלות ש-8000 ישראלים מגיעים למערות האן בכל שנה. הרבה יותר מאשר בריטים למשל (פחות מ-2000 בשנה).

מטיילים רבים שמגיעים למערות האן ממשיכים אל שמורת הטבע של האן – 2500 דונם עם פארק בעלי חיים מקסים, אהוב במיוחד על משפחות. אפשר לטייל בו ברגל או בנסיעה מודרכת ברכב ספארי. לאורך הדרך יש גשרים תלויים שמובילים אל תצפיות נוף ובעיקר כיף לחצות מרחבים פתוחים ולצפות מקרוב בדייריהם (החופשיים או המגודרים) – איילים, חזירי בר, זאבים, ביזונים, יעלים ושונרים ובסוף לפגוש את וילי ומרלן – הדובים חביבי השמורה.

יוסטון יש לנו בעיה, וזה סבבה לגמרי

מה לעיירה בלגית נידחת ולמרכז חלל שאפשר לחוות בו את הדבר הכי קרוב להליכת ירח? כשהשכנים שלך הם סוכנות החלל האירופית (ESA) וראש העיר ממש חם על העניין, אפשר להקים בחצר האחורית את Eurospace center. המקום הזה הוא משאת נפשו של כל ילד שאי פעם חלם להיות אסטרונאוט. וגם של כל גיק מזדמן, שאוהב חלל, טכנולוגיה ומשימות הצלה שיושיעו את מייג'ור טום מריחוף נצחי בין כוכבים.

הביקור ביורוספייס סנטר התחיל לא משהו. היה סרט סביר בתלת מימד עם מושבים נעים. היתה תצוגה מיושנת של כל התחומים השימושיים שהתפתחו ושודרגו בזכות המסעות לחלל, מטיטולים ועד מגלשי סקי, אבל אז באו הסימולטורים – סימולטור חדר בקרה של מעבורת חלל, סימולטור דיסאוריינטציה, סימולטור של הליכת ירח, והנחשק ביותר – סימולטור של ריחוף בחלל עם משימה של תיקון מעבורת. רק אם תגיעו בקבוצה או תצטרפו לקבוצה תוכלו להתנסות בו כי זה אורך זמן ונעשה עם שמונה משתתפים בו זמנית. בביקור רגיל (כשעה וחצי בממוצע ויש אודיו גייד באנגלית) אפשר להתנסות בהליכת ירח ולהרגיש מה זה כשגופך קל יותר פי שישה. למשפחה שרוצה למצות את המקום כולל סימולציית הריחוף בחלל –  יש אפשרות לסופ"ש משפחתי עם לינה במקום (מלונית ברמת מעונות סטודנטים). המרכז מציע גם פעילות תמריץ לחברות. אפיסיונאדוס יעריכו את הדבר האמיתי – טילים וחלקי מעבורת חלל שמונחים על הדשא בחצר, מתנת השכנים ב-ESA. www.eurospacecenter.be

אל התעלות

חבל וואלוניה בדרומה של בלגיה הוא חבל ארץ ירוק ומנומנם במובן הטוב ביותר של הנמנום. לא תמיד הוא היה כזה. בעבר היה זה איזור תעשייתי שוקק מכרות פחם וערי כורים, שעבורם נחפרו תעלות המים הידועות בשם Canal du Centre. בתעלות האלה, שחיברו בין הנהרות מוז (Meuse) ושלדט (S'cheldt) שינעו את הפחם אל הערים בעזרת מה שהיה אז פטנט הנדסי מתוחכם וחדשני – ארבע מעליות הידראוליות ענקיות, שגישרו על הפרש הגבהים של 17 מטרים בין שני הנהרות. המעלית הראשונה נחנכה ב-1889. הספינה היתה משייטת אל תוך תא המעלית, נישאת מעלה, יוצאת וממשיכה לשוט בתעלה הגבוהה יותר. התעלות האלה עם תאי המעלית ההיסטוריים, הן כיום אתר מורשת עולמית של אונסקו ולאורכן נמתח מסלול אופניים מקסים של 20 ק"מ. המסלול כולל לא רק היכרות עם המפעל ההנדסי המעניין הזה. יש בו כמה תחנות אחרות שמצדיקות עצירה ובעיקר דיווש מישורי אפוף שלווה אירופית ירוקה.

יצאנו מחניון תחנת הרכבת הישנה של העיר Nivelles, המרוחקת כ-30 דקות נסיעה מבריסל. שביל סלול ונוח לרכיבה מוביל אותנו על גדות התעלות. עלווה וירוקת מכסות את מימיהן והכל טובל בעזובה ירוקה, עם חורשות, טורים עורפיים של ברווזים ונופשים של סופשבוע, שנוטים את אוהלם על גדות התעלה. www.canal-du-centre.be/Education/Chc/En/sommaire.html

מעושרים וכורי פחם

100 שנה לפני עידן הפחם והמהפך התעשייתי של וואלוניה נטו כאן את טירתם ז'וליאן ואיזבלה דה פסטרה, זוג מתעשרים חדשים מהמאה ה-18, ובתום דיווש של 20 ק"מ לאורך התעלות אנחנו משעינים את האופניים על הגדר של Château de Seneffe ונכנסים להתוודע אל החיים הטובים של בעליה. "דמיינו לכם את גלן קלוז וג'ון מלקוביץ' בסרט 'יחסים מסוכנים'", אומרת קיארה המדריכה המובילה אותנו בין חדרי הטירה, ומפליגה בהסבר מלומד על מגוון המחוות של המניפה. האביזר התקופתי החשוב הזה ביטא בבהירות את כל קשת אפשרויות הפלירטוט החל ב"נראה לך??!!" ועד "סבבה, תבוא בשש". נעולים קבקבי בד לבל נשרוט את רצפות הפרקט המפורסמות של טירת סנף, אנחנו מחליקים על פני הסימטריה הניאו קלאסיציסטית של טירת סנף, בין חדרי השינה ואולמות האירוח, ויטרינת הסחורות הנחשקות של התקופה שז'וליאן סחר בהן, חדר המזכרות הביזאריות שהביאו עמם בעלי הבית ממסעותיהם, ולבסוף משתאים מול הגנים המרהיבים. באורנז'רי – שהיה חממת החורף ל-16 עצי התפוז האקזוטיים של משפחת דה פסטרה – שוכן כיום בראסרי. זה המקום לאכול ארוחת צהריים בלי לוותר על הקינוח המיתמם ששמו "כיפת שוקולד". chateaudeseneffe.be

את 20 הקילומטרים הבאים אנחנו מדוושים לאורך התעלה החדשה שנחנכה ב-2002. על גדותיה מלווים אותנו דייגים, עוד טורי ברווזים וטורבינות רוח שנראות כציפורי ענק לבנות. סמוך לעיר La Louviere עוצרים ב-Bois du Luc, שהוא בעצם הסיבה והמסובב לכל התעלות, הסכרים והמעליות. זהו אחד מארבעה מכרות הפחם של וואלוניה והחשוב שבהם, בעצם הרבה יותר ממכרה. זהו מתחם שלם שכולל את בית מנהל המכרה, מגורי הכורים, בית ספר, בית חולים – עיר קטנה שנבנתה סביב המכרה ב-1838. בדירה אחת בשורת מגורי הכורים שומרה דירת כורים מהמאה ה-19 ואפשר להיכנס. אונסקו הכריזה על "אגן הפחם" של וואלוניה אתר לשימור מורשת עולמית, בזכות היותו מאפיין של המהפכה התעשייתית באירופה שנשתמר היטב, ובואה דו לוק זכה במעמד של אונסקו בזכות היותו עדות עשירה ואותנטית ל"עיר כורים" מהעתיקות באירופה. www.ecomuseeboisduluc.be

עוד דיווש קצר ואנחנו בנקודת השיא של התעלה החדשה – המעלית החדשה Strepy-Thieu. זהו מבנה מוזר אדיר מימדים שגובהו 90 מ'. המעליות הישנות הניפו ספינות של שלושה טון. המעלית הזאת מניפה ספינות של 1,000 טון ומגשרת על הפרש גבהים של 73 מטרים. בניגוד לעזובה היפה של התעלות ההיסטוריות כאן משדר הכל חדשנות וקידמה, ויש בו עוצמה ויופי משלו. מומלץ להציץ אל חדר המכונות של הדבר הזה. התצפית ממרומי המעלית מציעה מבט פנורמי מקסים על הדרך שהביאה את כולם עד הלום. את הוואלונים ואותנו.

מידע מעשי:

טיסות:

חברת בריסל איירליינס מפעילה 14 טיסות בשבוע (2 טיסות יומיות) בקו תל אביב-בריסל-תל אביב עם טיסות המשך נוחות לאירופה, ארה"ב, קנדה ואפריקה.

מערות האן ופארק בעלי החיים:

·         המרחק מבריסל – כשעה ורבע. מחיר כניסה לכל אתר: למבוגר – 17 יורו. לילד – 11 יורו. מחיר כרטיס משולב לשני האתרים + מוזיאון המערות ומוזיאון העיירה האן: 27.50 יורו למבוגר. 17 לילד (בגילאי 4-11). יש מסלול מקוצר מונגש לכיסאות גלגלים. במערות יש גם Parcours Speleo - מסלול הרפתקני לחוקרי מערות חובבים עם ביגוד מיוחד, קסדות ופנסי ראש www.grotte-de-han.be/en/the-tour

·         אורך המסלול הרגלי בפארק 5.5 ק"מ אבל אחרי 2.5 ק"מ אפשר לעלות על שאטל ולהמשיך בנסיעה. החלק הראשון של המסלול הרגלי מונגש לכסאות גלגלים.

מסלול אופניים Canal du Centre:

קל ומתאים למשפחות וילדים. דיווש נינוח של 20 ק"מ אורך כשעתיים. אפשר לשכור אופניים אצל פיליפ דליס: phillipps.dellisse@elemtechnic.com  40-50 יורו ליום לאופניים חשמליים איכותיים + GPS. יש אופניים עם גלגלי עזר לילדים ועגלה נגררת לקטנטנים.

הכותבת היתה אורחת הנספחות הכלכלית–מסחרית של בריסל וולוניה, Wallonie Bruxelles Tourisme  וחברת בריסל איירליינס. 

גרפיטי, חלומות ומסיבת רחוב בבריסל

פורסם במגזין G, גלובס

באותו בוקר של יום שלישי, 22 במרץ, פתח מוזיאון MIMA לראשונה את דלתותיו לקהל. מיקומו במבנה שהיה מבשלת בירה בשולי רובע מולנבק על גדות תעלת בריסל-שרלרואה, היה מלכתחילה חלק מהאג'נדה החברתית שלו. התעלה נבנתה לפני 200 שנה והיוותה תמיד חיץ בין מרכז העיר ותושבי הרובע התעשייתי, שזכה אז לכינוי "מנצ'סטר של בלגיה" ובשנה האחרונה זכה לתשומת לב עולמית כמקום מושבם של קיצונים איסלאמיים. השמועות שהחלו להזדחל אל הסמארטפונים באותו בוקר וחדרו אל מסיבת העיתונאים החגיגית ופתיחת תערוכת הבכורה של המוזיאון, התעצמו לאירוע המטלטל של פיגועי הטרור בנמל התעופה ובמטרו של בריסל, שקטע הכל. המוזיאון נסגר עוד לפני שנפתח ואיתו נדמו כל אירועי התרבות והתיירים נעלמו מהעיר. השלכותיו של האירוע עדיין ניכרות אבל בריסל חוזרת לעצמה ותושביה נחושים להשיב לעצמם את החיים הטובים ויותר מזה.

"עכשיו אנחנו מחוייבים עוד יותר לקדם את משנתנו מול הטירוף וההקצנה", אומר רפאל  קרויט, אוצר המוזיאון ואחד ממקימיו. "כאן במולנבק חובתנו לטפח מהפיכה חברתית, להפוך את התעלה לגשר בין הרובע ומרכז העיר ולחבר בין אנשים באמצעות תרבות".

לא רק MIMA חידש את פעילותו במשנה מרץ. סצנת האמנות של בריסל מתנערת ופותחת מחדש את התערוכות שהוקפאו ופורחים שובב גם אירועי תרבות ובידור. אחרי מצעד הגאווה שהתקיים בעיר במאי ואחריו מצעד ה-Zinneke הנפלא (שעוד ידובר בו) ומרתון הג'אז השנתי,, בריסל שוב מגישה מיקבץ מרשים של אטרקציות עירוניות, שהופכותת אותה ליעד מצטיין לסופ"ש אורבני של תרבות ובילויים.

אמנות הרחוב נכנסת למוזיאון

MIMA החברתי, העכשווי, עם הדגש על אמנות רחוב, גרפיטי וקומיקס, הוא אחד המוזיאונים היותר מעניינים כיום בבריסל. חמישה אמני City Lights, התערוכה הקבוצתית הפותחת שלו, החלו את דרכם בפעילות לא חוקית כאמני רחוב. אחת הבולטות שבהם היא Swoon, שבחרה בקירות המרתף הטחוב של המוזיאון כדי ליצור עליהם את הקולאז'ים שלה – פורטרטים עדינים שמורכבים ממאות רצועות נייר עם אמירה חברתית ופוליטית. למרות שעבודותיה כבר מוצגות בטייט מודרן וב-MOMA היא דבקה ברחוב. "תערוכות וקירות חוקיים זה בסדר", היאא אומרת, "אבל הדרך היחידה להיות חופשיים באמת היא מחוץ לחוקק ולזירה המסחרית. שם מסופרת האמת". צמד האמנים Faile מציג פרשנות עם ניחוח וינטג'י לדיוקנה של חברת הצריכה בפסלים אינטראקטיביים מגולפים בעץ, שמורכבים מדימויים מתוך כרזות פרסומת משנות ה-60. בתערוכת הקבע של המוזיאון בולטים אמני רחוב כמו קאצ'ו, שמפזר את הצבעים על המשטח באמצעות רחפן, וצמד האמנים Mon Colonel & Spit, שכדי החרס המעוטרים שלהם מתעדים את תקופת המסיבות של השניים בפריס. אחד מהם מכיל את אפרם של 200 כרטיסי המטרו שלהם מאותה תקופה. (התערוכה עד 28 באוגוסט). 

במתחם המוזיאון נמצא גם Meininger, מלון טרנדי מקסים, שמשלים את MIMA כמו כפפה ליד וכבר חזר לתפוסה מלאה. מרבית הקליינטורהה שלו הם צעירים מעודכנים. העיצוב מינימליסטי ונעים ויש בר עם טאץ' אמנותי הולם. מ-42 יורו לחדר, ומ-15 יורו למיטה בחדרי מעונות . 

גירושים טראומטיים ו-1800 מיכלי צבע שחור

תהליך גירושים גורם לאנשים לעשות מעשים קיצוניים. האמן דניס מאיירס עשה את זה ביג טיים. בעליו של המבנה הנטוש העומד להריסה של חברת הכימיקלים Solvay ברובע איקסל התיר לו לרסס בו את הגרפיטי שלו. התוצאה: אובססיה מהממת בשם Remember-Souvenir. גרפיטי של קליגרפיה ורישומים מכסה בצפיפות אובססיבית לא פחות מ-25 אלף מ"ר של כתלי מסדרונות, אולמות וחדרים מתמוטטים. הסיורים מוגבלים לקבוצות מאורגנות עד עשרים איש גם מסיבות בטיחותיות. יש שם על הקירות הרבה כעס ותיסכול, שורות בלתי קריאות שאפשר לזהות בהן מילים כמו "כוח", "גאולה", "משחק" ורישומים רבים של האקסית והילדים. 1800 מיכלי הספריי השחור שעשו את כל זה ניצבים על הרצפה באחד האולמות. הבניין נפתח למבקרים ב-22 באפריל לשלושה שבועות. אבל הפרוייקט צבר אוהדים והריסת המבנה נדחתה ליולי. עכשיו, אומרים לנו, חושש הבעלים שיופעל עליו לחץ לדחות שוב את ההריסה.  

  

חלומות אורבניים בקונגו

Urban Now: City Life in Congo במוזיאון Wils, היא תערוכה מעניינת עם מסר חברתי נוקב, פרי שיתוף פעולה של הצלם הקונגולזי סמי באלוג'י והאנתרופולוג פיליפ דה בוק. היא עוסקת באורבניזם בקינשאסה, שמתבטא בתכניות בנייה שאפתניות, מנותקות לחלוטין ממציאות החיים המקומית. זה לצד זה מוצגים צילומים של שלטי ההבטחה למימוש חלום נדל"ניסטי מערבי עד גיחוך, מול צילומים נוגעים ללב של בתים מתפוררים ואופי החיים המסורתי של המקומיים, שאין להם דבר עם תכניות הפיתוח. המחאה שעולה מן הצילומים נהגית בקול בסרט הווידאו של באלוג'י בו נחשף פצע ישן ורגיש – ניצול משאביה של קונגו ע"י בלגיה הקולוניאלית. "מיכרות המלח שלנו סיפקו את כל צרכינו. היינו עשירים", אומר אחד המרואיינים. "עד שבאו הבלגים ועשו באדמה שלנו כרצונם". 

פרובוקציה או ריאליזם?

באמצע מרץ קיבלו ההומלסים של בריסל תשומת לב חריגה. זה קרה כשבמוזיאוןלאמנויות יפות בבריסל נפתחה תערוכת ענק רטרוספקטיביתת של אנדרס סראנו, הצלם השנוי במחלוקת ויש שיאמרו הפרובוקטורר הבלתי נלאה. את סדרות הצילומים הבוטות המפורסמות שלו פתחה סידרת פורטרטים עוצמתיים של ההומלסים המקומיים, שנעשתה בהזמנת עיריית בריסל. פוסטרים שלהם נתלו ברחבי העיר בקמפיין שביקש ליצור פתיחות אל האחר. כל המצולמים "ישבו" עבור סראנו תמורת תשלום, כשהוא מביא את הסטודיו על כל אמצעי התאורה אל "אתרי הבית" שלהם. ימים ספורים לאחר מכן, התחוללה מתקפת הפיגועים, הפוסטרים ירדו והכל נעצר. עכשיו חזרו גם כאן לפעילות ועד 21 באוגוסט אפשר לראות שם את דיוקני ההומלסים לצד מגוון עבודותיו המטלטלות של סראנו – צילומי הגופות בחדרי המתים, סצנות הפורנו הקשה והסדרות "הדתיות" שלו, כולל "Piss Christ" השערורייתי – פסלון ישו הצלוב בתוך מיכל שתן של האמן. חמש תמונות מסידרת הפורנו מוצגות עם רצועות הטייפ האדומות שהודבקו עליהן לאחר שחובלו ע"י צופים נזעמים. 

חבורת "העפרונות" מכה שוב

סיור הגרפיטי של קבוצת Fais Le Trottoir (שפירושו Hit The Streets) הוא המרענן הרשמי של ביקור עכשווי בבריסל. פרד לבה, אמן רחוב והמדריך שלנו, מוביל אותנו בין בתי רובע איקסל ומאיר את עושר סצנת הגרפיטי המקומית. אנחנו לומדים לפענח את חתימתם של אמני גרפיטי כמו חבורת "העפרונות" (Les Crayons) ופארול, שכבר הגיע לגלריות אבל חזר לרחוב, נאמן לאמנותו. אנחנו מתוודעים אל Brigade Anti-Tag, היחידה ללוחמה בגרפיטי, וגם לומדים להבין קצת לנפשו של אמן הגרפיטי – אמן האותיות לעולם ישאר אנדרדוג לעומת אמן ציורי הקיר, שהדרך לחברות מסחריות וחברות פרסום תמיד פתוחה בפניו. בדרך מסתבר שפרד שלנו אחראי לביצוע שלושה ציורי קיר חוקיים בהזמנת עיריית בריסל ("הרי צריך לחיות ממשהו"). משך הסיור כשעתיים. מחיר – 5 יורו למשתתף.

אגב, הקנס שחוטף גרפיטאי שנתפס – 100-700 יורו לגרפיטי אחד! אתה קטין? ההורים שלך יידרשו לשלם. על חבורת "העפרונות" זה לא עושה רושם. במהלך אוגוסט הם גם יקיימו תערוכה. על המועד והמיקום המדוייקים תבוא הודעה יום לפני, בעיקר דרך פייסבוק ושהבריגדה תחפש אותם בסיבוב. 

"בריסל את יפיפייה היום!"

התמזל מזלנו להיות בבריסל ביום של ה-Zinneke. מרכז העיר. אלפי בריסלאים צוהלים. בחור גבוה שפניו צבועים בלבן עומד על הבמה לבוש במעיל לבן ארוך בסגנון צבאי, עשוי נייר. רצועה אלכסונית בצבע כתום חוצה את חזהו כמו רצועת נשק דמיוני. "בריסל את יפהפייה היום!", הוא קורא לקול תרועות ההמון. מצעד הזִינֶקֶה יצא לדרך ונראה שהוא הגשים את מה שבריסל כל כך היתה זקוקה לו: מפגן ססגוני של רוח טובה ועליצות מדבקת.

הזינקה, שהחל בשנת 2000 ומתרחש אחת לשנתיים, מניף את דגל האחווה ומטרתו שיתוף פעולה יצירתי בין תושבי 19 הרשויות המוניציפליות של בריסל. השנה, כמה סמלי, היה נושא המצעד "שבריריות". זה היה לא רק מפגן מרהיב של יצירתיות. המסר החברתי כל כך בלט לעין. רוב התלבושות והאביזרים נעשו מחומרים ממוחזרים ובכל להקה נראו חבריה הנכים והפגועים של הקהילה תופסים מקום מרכזי. "זו הפעם השלישית שאני כאן וזהו לדעתי פסטיבל הרחוב הכי מדהים באירופה", אמרה לי הלנה דה יונג, צלמת ערוץ טלוויזיה הולנדי שהגיעה מאמסטרדם לסקר את האירוע. בכל מקום נראו לבני-הפנים במדי הנייר הלבנים-כתומים. "אנחנו המשטרה האלטרנטיבית", הסביר לי הגבוה שהלהיב את הקהל מעל לבמה. אבל לחבורת "השוטרים" החמודה הזאת, שהם אמנים הנמנים עם מארגני הזינקה ומופקדים על שמירת הסדר, לא ממש היתה עבודה. ההמון היה חביב וממושמע ולבני-הפנים בעיקר הסתחבקו עם הצופים וזה עם זה כמו בכנס מילואים, כאשר מדי הנייר שלהם הולכים ונקרעים בסוג של מיצג אמנותי-חברתי. אם לא תגיעו קודם לבריסל תרשמו לכם – זינקה, מאי 2018!! 

  עוד תערוכות בבריסל 

במוזיאון Adam במתחם האטומיום של בריסל:

Eames & Hollywood – 240 צילומים שצילם המעצב המיתולוגי צ'ארלס אימס באתרי ההסרטה של חברו הטוב במאי הקולנוע בילי ויילדר ("חמים וטעים", "שדרות סנסט"). הצגת הצילומים החושפים את מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע של הוליווד אמורה לגלות משהו מקסם המפגש עם ויילדר, עליו כתב אימס: "אתה לא הולך לצפות בבילי מצלם סרט כדי ללמוד איך לעשות סרטים...אלא כדי ללמוד איך לכתוב מאמר, איך לעשות כיסא, איך לבנות מבנה ארכיטקטוני". (עד 4.9.2016)

Plasticarium – תערוכת קבע של 500 יצירות פלסטיק, ביניהן פריטים קלאסיים כמו "כורסת ג'ו דימאג'יו" בצורת כפפת האיגרוף (ערכה במכירות פומביות 9,000 דולר), מתלה המעילים האיקוני בצורת קקטוס מראשית שנות ה-70 ועוד. 

הכותבת הייתה אורחת הנספחות הכלכלית–מסחרית של בריסל וולוניה, Wallonie Bruxelles visit brussels, Tourisme , וחברת בריסל איירליינס