שווייץ: דרך היין של אגם ז'נבה

צהריים, 21 בספטמבר. היום הרישמי הראשון של הסתיו בחצי הכדור הצפוני. בכרמים, על מורדות הגבעות של לאבו (Lavaux) המשקיפות על אגם ז'נבה, כבר רואים את סוף הבציר. מפתחי היקבים בכפרים עולה ריח עז חמוץ-מתוק של יין בראשית דרכו. במרתפים ובחדרים הפנימיים, שלצד בתי המגורים, עומדים כורמים-ייננים מעל מסחטות ענבים עגולות, ובוחשים בקילשון את הענבים בקלחת.

לפעלתנות של תום הבציר ותחילת ייצור היין נוסף השנה נופך מסויים של חגיגיות. בערב גאלה מפואר על חוף האגם בעיירה קואי (Cully), חוגגים הערב את הצטרפותם של כרמי לאבו לרשימת אתרי המורשת העולמית של UNESCO. מעתה מובטח סופית כי שום קניון מותגים לא יכרסם בשנים הבאות במדרונות הירוקים ובסימטאות כפרי היין המנומנמים בין לוזאן לווה (Vevey).המחוייבות העמוקה לשימור, המפעמת בתושבי לאבו, אינה עניין חדש. היא מעוגנת מזה 30 שנה בחוק הקנטונלי והפדרלי, שאוסר על בנייה חדשה באזור. אונסק"ו העניקה למחוז את התואר הנכבד בקובעה, כי הבתים והכרמים משקפים את האופן שבו התפתח באזור ייצור יין בן אלף שנים, כמו גם מסורות תרבותיות עתיקות יומין שמאפיינות את לאבו.אז מה בכל זאת צפוי להשתנות עכשיו? מספר התיירים, גורס ברנאר בווה (Bernard Bovy), נציג UNESCO. "הנתונים שלנו מראים כי בכל מקום שמוכרז אתר מורשת עולמית עולה מספר התיירים ב-30%", אמר בווה, שבא לברך את השוויצרים ביום חגם בערב הגאלה. עכשיו לא נותר לתושבי הקנטון הדובר צרפתית אלא לצחצח את האנגלית שלהם ולצפות לגל גדול מתמיד של מטיילים וחובבי יין. ולאלה יש סיבות טובות להגיע.

נצאה לכרמים נלינה בכפרים

"דרך היין" של לאבו, בקנטון Vaud דובר הצרפתית, אינה חדשה על מפת תיירות היין האירופית, אבל נדמה כי לא זכתה עדיין למלוא ההערכה שראוי לה הנוף הנפלא וגם היין שמייצרים בה.

היא מתפתלת לאורך 32 קילומטר בתוך מיקבץ של 13 עיירות וכפרי יין, ביניהם העיירה הציורית Cully, הכפר הזעיר ביותר Rivaz, הכפר המדיבאלי היפהפה St. Saphorin, ואחרים. למרות שמימצאים מוכיחים שגידלו שם גפני יין כבר בתקופה הרומית, ראשיתן של טראסות הגפנים הנוכחיות במאה ה-11, ובעמל כפיהם של נזירי המינזרים הבנדיקטינים והסיסטרציאנים. משטחי הגפנים הירוקים הצפופים, המכסים את המדרונות התלולים, יורדים עד לקו המים של האגם ויוצרים את אחת מתמונות

הנוף היפות ביותר בשוויץ ומחוצה לה. קילומטרים של חומות אבן נמוכות, המקיפות את הכרמים, מוסיפות נגיעה ים-תיכונית לתמונה. חומות אלה, שנועדו לאגור את חום השמש בשעות היום כדי לשמר את חומו של הכרם בלילה, גם מסמנות את שבילי הטיול הנופיים והנוחים.

"דרך היין" היא מסלול נפלא לטיול ברגל, באופניים, במכונית, ברכבת (ל"רכבת היין" יש כמה תחנות בכפרי היין), ובעונה גם ב"לאבו אקספרס" (Lavaux Express). זוהי רכבת זעירה של 2 קרונות, שיוצאת מקואי (Cully) ולוטרי (Lutry) ומתגלגלת בנחת בין הכפרים והכרמים, בשני מסלולים בני שעה ושעה וחצי. לאורך הדרך יש כמה עליות תלולות אבל רובה מתון, קל וגם משולט. השלטים (גם באנגלית) מציינים את סוג הקרקע, זני הענבים וסוגי היין המופקים מהם. המרחק בין הכפרים לערים הגדולות של הריביירה השוויצרית קצר יחסית. את המרחק מקואי עד לוזאן, למשל, תוכלו לעשות בשעתיים וחצי של הליכה נינוחה, ואפשר לקבל מפות מפורטות של המסלולים בלשכת התיירות המקומית. להשלמת החוויה הנופית של לאבו מומלץ שיט באגם ז'נבה. הוא יפרוש לפניכם את נוף מדרונות הכרמים מזווית אחרת ויפה לא פחות.

ביקב של משפחת דופווי

אבל הדובדבן של טיול ב"דרך היין" של לאבו הוא כמובן הטעימות ביקבים (Caveaux). בעלי הכרמים-יצרני היין מעודדים מבקרים לטעום מתוצרתם במרתפי היקבים הקטנים שלהם, שהם חלק מבית המגורים או צמודים אליו. היקב של רולנד וביאטריס דופווי (Dupuis) בכפר היין וילט-אראן (Villette-Aran) הוא אחד מהם. הנרות הדולקים על שולחן העץ העגול בחדר הטעימות של יקב דופווי משרים אווירה אינטימית.
"אין לנו הרבה אורחים ואני תמיד שמחה לפגוש אנשים חדשים", אומרת ביאטריס בחיוך רחב, בעוד רולנד מוזג מיין השאסלה הלבן, ראשון לטעימות מהיקב שלו. חדר הטעימות נמצא בחזית קומת הקרקע של בית אבן גדול בן מאות שנים. גרם מדרגות פנימי מתעקל מוביל אל חדרי המגורים בקומות העליונות. מאחורי הבית יש חצר פנימית מרוצפת אבנים. לצידה סוכת גפנים עם נוף מסחרר אל האגם, שבה אוכלת המשפחה את ארוחת הצהריים במשך כל הקיץ. במעלה הגבעה שמעל לסוכה משתרע הכרם המשפחתי.

משפחת דופווי מייצרת בין 3000 ל-4000 בקבוקים בשנה. בעיקר יין שאסלה לבן, שהוא יין צלול, קל ומעודן, וגם קצת יינות אדומים – סירה, מרלו ומעט פינו נואר. באקראי מתברר שיש להם ארבעה חדרים שהם משכירים מדי פעם לתיירים. "בחדרים האלה גרים העובדים שבאים לעבוד אצלנו בבציר, וביתר ימות השנה מתארחים פה מדי פעם אנשים ששומעים עלינו מפה לאוזן", אומרת ביאטריס. אם ירצו יוכלו לפתח כאן אירוח כפרי, לצד גידול ענבים וייצור יין. כרגע מתאימים תנאי האירוח למטיילים לא מפונקים, שנהנים ממיפגש עם המקומיים, מסתפקים בחדר נזירי למדי ואשר יש להם שליטה כלשהי בצרפתית. ביאטריס ורולאנד אינם דוברי אנגלית. המחיר ללילה לחדר זוגי עם ארוחת בוקר: 90 פרנק שוויצרי.יין השאסלה של רולאנד דופווי קל ונעים והולך נהדר עם מנת דג טרי מהאגם. כשמבקשים ממנו לתאר את היין שלו הוא מחייך במבוכה. "היין שלנו נורא טוב" הוא מחלץ לבסוף ומיד מוסיף בנימה מתנצלת "אני לא חזק בשיווק. בזמנים שאני למדתי לעשות יין זה היה רק לעשות יין. היום זה 40% לעשות יין ו-60% שיווק. הבן שלי לומד עכשיו שיווק".אצל ביאטריס דופווי אנחנו מתוודעים גם אל המנה הטיפוסית המפורסמת של הקנטון, אותה אפשר למצוא במרבית המסעדות המקומיות: saucisse aux choux – נקניקיה גדולה ממולאת בשר חזיר וכרוב, בצירוף Papet Vauxdois, מעין נזיד תפוחי אדמה עם כרישה. אחר וטעים.

חלק מהיקבים פתוח כל השנה, רבים מהם פתוחים בין אפריל לנובמבר ורק מעטים יפתחו לפני השעה חמש אחר הצהריים. בכל מקרה מומלץ לתאם מראש את בואכם לטעימות. (לרשימת מועדי הפתיחה של יקבים: www.montreuxtourism.ch/ Gastronomy/Wine > Wine cellars).

קווים לדמותו של יין: דיסקרטי, ניטרלי, תמים

יינות לאבו, כמו גם יינות שוויצרים אחרים, אינם מוכרים כמעט מחוץ לגבולותיה של שוויץ. זאת בעיקר בשל העובדה שהשוויצרים צורכים כמעט את כל היין שהם מייצרים.
"היין שלנו הוא כמונו – דיסקרטי וניטראלי", אמרה מרים ברוגי (Myriam Broggi), סומלייה שוויצרית נחשבת, שבחרה את היינות לארוחת הגאלה בקואי והציגה אותם לקהל המוזמנים.

אנדריאס קלר (Andreas Keller), עיתונאי שוויצרי ומומחה בעל שם ליין, משרטט קווים לדמותו של יין השאסלה המקומי – מוצר-הדגל של יקבי לאבו."שוויץ נמצאת בין אוסטריה, צרפת, איטליה וגרמניה. אנחנו מושפעים מהשכנים אבל שומרים על ייחודנו, וזה גם ייחודו של היין שלנו", הוא אומר. קלר הוא מחבר "weininformation", בסיס הנתונים וההערכה המעודכן והמקיף על יינות שוויצריים, ושותף לפרוייקט Mémoire des Vins Suisses, שנולד במטרה לחלץ את היין השוויצרי מאלמוניותו. "יין שאסלה יש גם לצרפת ולגרמניה, אבל השאסלה השוויצרי מיוחד", הוא אומר. "לא קל לתאר אותו. הוא אינו אקספרסיבי, לא מאוד ארומטי, לא מאוד עשיר, והחומציות שלו נמוכה יחסית. זהו יין איטי, דיסקרטי. הוא אינו כובש אותך מיד מהרגע הראשון. בהתחלה אתה נוטה לחשוב שאין לו כל כך אישיות, אבל לאט לאט הוא תופס אותך. אפשר לשתות אותו בכל זמן – בבוקר, בצהריים, בערב, כי הוא נעים ותמים. אבל...", הוא מוסיף, "אם תשמרי בקבוק שאסלה במשך 10-15 שנה תגלי שהוא פחות תמים – אפשר יהיה לחוש בו טעמים של חמאה, אגוזים ואפילו דבש. אז הוא ידמה יותר לבורגונדי הלבן".

"היין השוויצרי הוא יין הגון", אומר אדסיו ארמברוסטר, עיתונאי מגזין האוכל והיין הברזילאי Alta Gastronomia, שבא להתוודע אל היין השוויצרי באירוע ההשקה של אונסק"ו. "הוא לא מתוחכם בהשוואה ליינות בורדו ובורגונדי או ליינות "העולם החדש" – אוסטרליה, צ'ילה, ארה"ב וכדומה. מזג האוויר המתון של שוויץ הוא גורם מכריע ביצירת היין האלגנטי, הקל והנעים הזה, שמאפשר לשתות ממנו עוד ועוד. השאסלה השוויצרי הוא יין מעניין וטעמתי גם פינו נואר טוב".

הפסטיבלים של לאבו

לאורך השנה חוגגים בכפרים של לאבו כמה פסטיבלים ואירועים קולינאריים. הבולטים שבהם הם "דרך הגורמה" ופסטיבל הבציר השנתי. "דרך הגורמה" – La Rout Gourmande – היא אירוע שנתי שמתקיים בכל חודש ספטמבר. הצועדים לאורך מסלול של 5 ק"מ בכפרים ובכרמים שבין ווה למונטרה יפגשו בכל 10-15 דקות הליכה תחנות אוכל ויין והרבה אנשים ידידותיים. Fête des Vendanges, פסטיבל הבציר השנתי, נחגג בשבוע האחרון של ספטמבר וכולל מצעד עליז של ילדים בתחפושות, עגלות ססגוניות נגררות על ידי טרקטורים מקושטים בגפנים ותזמורות כלי הקשה ונשיפה (בעיקר תזמורות ה"גוגנמוזיק" הטיפוסיות לקרנבלים של לוצרן ובזל). בכל שנה יש נושא אחר לפסטיבל. בשנים קודמות היו נושאי הפסטיבל הארי פוטר, קולנוע ועמים בעולם.

הריביירה השוויצרית: ווה הכי שווה

"דרך היין" של לאבו שוכנת בקירבה נוחה ללוזאן, מונטרה ו-ווה, ערי הריביירה השוויצרית, הנמתחת לחופו הצפוני של האגם. שלוש הערים היפות, שוויצריות עם טאץ' צרפתי ואופי אלגנטי משהו, מציגות ביטוי הולם למה שנקרא "החיים הטובים". לוזאן קוסמופוליטית ויפהפיה, מונטרה מתהדרת בזוהר סלבריטאי. ווה היא הקטנה והצנועה שבהן, אך מחזיקה בכל הנכסים המתבקשים.
יש לה טיילת יפהפיה לאורך האגם, ולאורכה כמה נקודות ציון מרכזיות. אחת מהן היא פסלו של הסלב מס' 1 של ווה – צ'רלי צ'פלין. צ'פלין, שעזב את ארה"ב של עידן רדיפות מקארתי שלא על מנת לחזור וקבע ב-ווה את ביתו החדש. הפסל הזה חף מכל ערך אמנותי או היסטורי אבל בווה הוא נחשב. בני העיר אהבו את צ'פלין והם גאים בכך שבחר בעירם כבית. ב-2009 יפתחו את מוזיאון צ'פלין בבית שבו התגוררה המשפחה.נקודת ציון משמעותית יותר לאורך הטיילת היא ה"אלימנטאריום"

(Alimentarium), מוזיאון מעניין, שעניינו – אוכל. הקימה אותו ענקית המזון "נסטלה", שקבעה בווה את מושב המטה הראשי שלה. המוזיאון שווה ביקור אם אתם מתעניינים במקורותיהם של אושיות מזון כמו הפיצה וההוט דוג, במנהגי השולחן של עמים ודתות, או בגלגולי תכולתו של סל המזון המשפחתי בעולמנו המשתנה. יש גם סדנאות בישול והדגמות אינטראקטיביות משעשעות ומעוררות מחשבה על מה אנחנו אוכלים, למה, כמה, ומה כדאי אולי לשנות. אם תצאו משם עם הרהורים על שינויים בתפריט, חכו עם השוקולד. לא רחוק מהמוזיאון נמצא מוסד חשוב אחר של ווה: חנותו של השוקולטייר המקומי המוערך, "פוייה" (Poyet). המוצר המפורסם של "פוייה", דור שלישי לשוקולטיירים, הם שוקולדים קטנים בצורת נעלי צ'פלין, אבל "רציניים" ימצאו שם מבחר ראוי ולמעלה מזה, של שוקולד ופרלינים. בחדר הייצור בחלקה האחורי של החנות אפשר לצפות בתהליך

הייצור. השוקולטריה-חנות-בית קפה-קייטרינג של "פויה" נמצאת באחד הרחובות הקטנים המובילים אל ה-Grande Place, הכיכר המרכזית שעל חוף האגם, למרגלות La Grenette, בניין ניאוקלאסי מהודר, שבו שוכנת לשכת התיירות המקומית. כאן מתקיים בכל שבת השוק המפורסם של ווה – שוק ססגוני, תוסס, עם מגוון של דוכנים, מפריטי יד שנייה ועד לגבינות ופרחים. כיף של שוק.

איפה תלונו? בכפרי היין של לאבו תמצאו כמה מלונות בוטיק רומנטיים מקסימים. מי שתפארת המאה ה-19 עושה לו את זה, מוזמן ללכת בעקבותיהם של הצארינה אלכסנדרה תיאודורובנה, תומס מאן, הנס כריסטיאן אנדרסן, צ'פלין, גרי קופר ואגא חאן, ולהשתכן ב"מלון שלושת הכתרים" היוקרתי של ווה (Hotel de Trois-Couronnes). אם אתם מעדיפים פשוט חדר מרווח ונעים במרכז העיר, תמצאו אותו במלון "אסטרה" (Astra), מלון 4 כוכבים מול תחנת הרכבת.

אחרי היין, הכרמים, לוזאן, מונטרה והטיילת של ווה, נשאר עוד אתר אחד, שלא כדאי להחמיץ. במרחק הליכה ממונטרה נמצאת טירת שיון (Chillon), אחד האתרים המתויירים ביותר בשוויץ.

הטירה היפה, הניצבת על אי קטן לשפת אגם ז'נבה, הוקמה במאה ה-11 כמבצר פיאודלי וזכתה לעיקר פרסומה במאה ה-19 בזכות אישים כמו ויקטור הוגו, ז'אן ז'אק רוסו, המשורר שלי ואלכסנדר דיומא, שהתארחו בה והזכירו אותה ביצירותיהם. יותר מכל הציתה את הדימיון ותרמה לפירסומה הפואמה של הלורד ביירון, "האסיר משיון", שמספרת על הנזיר פרנסואה דה בוניבאר, מחסידי הרפורמציה, שהואשם בקשירת קשר נגד בית סאבויה והיה כבול בשלשלאות בצינוק הטירה במשך ארבע שנים. הטירה זכתה במהלך השנים לשימור ושחזור קפדניים ומומלץ לבקר בה ולא לפסוח על חדרי הכלא, המגדל והמחילות התת-קרקעיות.
דרך היין וכרמי לאבו:

http://www.lake-geneva-region.ch/

www.swiss-riviera.com/lavaux
יינות לאבו:

www.vins-vaudois.com/e/home

הייתי אורחת לשכת התיירות של שוויץ וחברת התעופה SWISS.הכתבה פורסמה במגזין "בתים והחיים הטובים" (Home-Design-Lifestyle), דצמבר 2007