איפה היינו ומה עשינו

נופים בזרם - טיול שיט על הריין

השיט על הריין, מפרנקפורט לקלן וחזרה, משול לתפריט טעימות. כמו ברוב מסלולי שיט-הנהרות באירופה יש בו קצת מכל דבר: מוזיאון-קתדרלה-קניות-טעימות יין ביקב מקומי. הסיור היומי עטוף בשיט, כשהספינה מחליקה על מי מנוחות, נופים נהדרים נשקפים מחלונך ומערך גדול להפתיע של אנשי שירות דואג לכל מחסורך. השיט מזמן, בזו אחר זו, את הערים העתיקות שלאורך הריין ואת הטירות הציוריות על גדותיו. בחורף מתווסף לכל זה גודש מסחרר של שוקי חג המולד. בקיץ אפשר להתענג על נוף בתנועה בישיבה בכיסא נוח על הסיפון העליון.


קפטן מרקו פייפר, בן למשפחת ימאים וותיקה מרוטרדם, נולד על ספינה. להוריו היתה ספינת מטען וסבו היה קברניט, אבל פייפר הצעיר העדיף את הזרם הנינוח של הנהר על פני גלי האוקיינוסים. מזה שנתיים הוא משיט את ספינתו, ה-"Viking Pride", לאורך נהרות אירופה, כשהוא חמוש ביכולת להוביל אותה בשלום בעיקול הצר של הריין למרגלות צוק "לורליי". אבל לא פחות חשוב – פייפר ניחן גם בכישורי אירוח ובתודעת שירות עמוקה. ככה זה כשאתה קפטן ספינת-נהרות שנועדה לספק שיט-נופש אולטימטיבי בין ערי הבונבוניירה של אירופה.
ה-"Viking Pride", ספינת נהר מרווחת של חברת שיט הנהרות Viking, המתינה לנו בליבה של פרנקפורט, מול שוק כריסמס ססגוני שהדיף ניחוחות של יין חם ונקניקיות צלויות. ברחבה הקטנה סביב דלפק הקבלה, במדים מגוהצים וזהובי כפתורים, קיבל אותנו צוות הספינה בחיוך, שהיה הרבה יותר ממנומס. התא שלנו התגלה כחדר נעים שמימדיו נוחים בהתחשב בעובדה שמדובר בספינת נהר שאורכה 120 מטר ושנועדה לשכן 200 נוסעים ואנשי צוות.





הקוקטייל החגיגי שנערך לכבוד היציאה לדרך מפגיש אותנו עם חברינו למסע. עבור רובם אין זה טיול השיט הראשון. בשולי רחבת ריקודים קטנה מנגן אוטו, תזמורת של איש אחד, את "תחת שמי מוסקבה" ו"קואנדו קואנדו". הברמן מציע שמפניה, משקה מימוזה ומיץ תפוזים. קיי.סי., ה-Cruise Manager, נותנת את האות ואז צועדים פנימה בשיירה כל אנשי הצוות – מוולדימיר, מהנדס המכונות הראשי, ועד לרוקי, רב-המלצרים. רוקי, שעבד על ספינת קרוזים שפקדה בקביעות את ישראל, החל לקדם את פנינו מאותו יום בכל בוקר ב"בוקר טוףףף" ו"מה שלומאך?".

עשר בסולם קרולה 

בהיידלברג היפהפיה שעל גדות נהר הנקאר (Neckar), עיר האוניברסיטה העתיקה בגרמניה, חיכתה לנו קרולה: 1.85 מטרים מוצקים של ידע ונסיון בהדרכת תיירים, שתובלה באנקדוטות והוגשה במינון הנכון בקול רך ומתנגן. היא הובילה אותנו לביקור בטירת היידלברג, פנינת התיירות המרכזית של העיר. זו נבנתה לראשונה לפני 600 שנה והמשיכה להיבנות במהלך חייהם של שבעה נסיכים, כשהיא ממזגת מגוון של סגנונות בנייה – גותיים, רנסנסיים ובארוקיים. הצייר ויליאם טרנר ביקר בה, גם שומן, פעמיים, וגם מרק טוויין, שקיבל כאן, כך גורסת המסורת, את ההשראה ל"הקלברי פין". בעודנו משוטטים ממבנה מרהיב אחד לשרידיו של אחר, מפליגה קרולה בסיפורי האהבה של דיירי הטירה בתקופות השונות. "אצל פרידריך החמישי ואליזבט זו היתה אהבה ממבט ראשון", היא פוסקת. "נו זה ברור, הרי נולדו להם 13 ילדים".



ירדנו למרתף הטירה כדי לראות את חבית היין הענקית, של 55 אלף גאלון מ-1751, שבה אסף הנסיך את היין ששילמו לו כמס הכורמים ובעלי היקבים. הקבוצה מתמהמהת במרתף ואני עולה בזריזות אל חצר הטירה כדי לערוך סיור מהיר במוזיאון הרוקחות הגרמני. היה כדאי. המוזיאון מציג שיטות טיפול ותרופות מהמאות ה-18 וה-19 ומעבדה משוחזרת של אלכימאי. הסיור בטירה מסתיים בחצר בתצפית מרהיבה על העיר ועל נהר הנקאר.

באותו ערב זימנה הארוחה אל שולחננו את פיי ודימיטרי. כל ארוחה בספינה (יש שלוש ביום) מפגישה אותנו עם אנשים חדשים. רובם נחמדים ומפגינים חביבות המאפיינת מי שאוהבים לטייל בחברותא. פיי ודימיטרי, בני שלושים ומשהו, היגרו לפני שנים אחדות מרוסיה לקליפורניה. הוא מהנדס, היא מאמנת החלקה אמנותית על קרח, וזו הפעם השנייה שהם מטיילים עם "Viking" באירופה. לשאלתי למה בחרו בשיט אמרו "מגיעים להמון מקומות בשיא הנוחיות, בלי להיסחב עם מזוודות, לפרוק, לארוז ולבזבז זמן בדרך". בכלל, נדמה שמי שתכנן את התשתית לטיול השיט הזה חשב על הכל. 



בשעת בוקר מוקדמת אנחנו מוצאים מתחת לדלת את העיתון היומי של "Viking": ארבעה דפים מודפסים שנושאים את הכותרת USA Times, ובהם עיקר החדשות. היו שם עידכונים מעיראק, הצהרות מאירן, רעידת אדמה בפפואה, חדשות ספורט, טבלת מזג האוויר בכל העולם ואפילו מדור "חדשות הסלבריטי", שגילה לנו כי סקר חדש עדיין מציב את בריטני ספירס במקום הראשון במצעד הפופולריות. על דלפק הקבלה, לפני היציאה לטיול היומי, מחכים לנו דפי מידע על האתרים המרכזיים בעיר ומפות של העיר, שמסומנת בהן הדרך מהספינה למרכז העיר למקרה שנלך לאיבוד. בקצה הדלפק, למרגלות השלט "LOST BUT FOUND", מונחת כפפת צמר גלמודה.

הצצה אל מאחורי הקלעים מגלה ספינה שמבהיקה בנקיון של בית מרקחת. במטבח "הקר" (מטבח הסלטים והמנות הקרות), במטבח "החם", בחדר הקירור וגם בחדר המכונות אפשר לאכול מהריצפה. ובתוך כל זה אורבת מגדלנה, חדרנית הקומה שלנו. הרדאר שלה מאותת לה מתי יצאנו, ולו לרגע, מהחדר, והיא מזנקת פנימה מחליקה את כיסויי המיטות ומחליפה מגבות אחרי שימוש בודד.
בלילה קורה לעיתים דבר מופלא. כשמסיטים לרגע את הווילון נוכחים לדעת שהמלון שלנו נוסע! מגדלי הקתדרלה, אורות שוק חג המולד, פנסי הרציפים של פרנקפורט, מיינץ או קלן, מתרחקים, ואורות חדשים של שוק וקתדרלה במרחק מבטיחים בוקר של היכרות חדשה עם עיר עתיקה מלאת חיים.


במיינץ היפה מובילה אותנו ג'ואנה, המדריכה המקומית, למוזיאון המפורסם של ממציא הדפוס יוהן גוטנברג ומדגימה לנו הדפסה על מכונת הדפוס המקורית. 180 ספרי תנ"ך הדפיס גוטנברג. 49 מהם עדיין קיימים. העותק המוצג במוזיאון נרכש תמורת 2 מיליון דולר. "בזמנו", היא אומר, "נמכר תנ"ך כזה תמורת 30 גילדרס – סכום שהשתווה למחירו של חצי בית ולשכר ממוצע של שלוש שנות עבודה". פול ובטי פולי, תושבי בארי, וורמונט, מטיילים כאן אפופי זיכרונות. בשנות ה-60 הוצבו פול, אז קצין בצבא, ומשפחתו, בבסיס הגדול של הצבא האמריקאי בוויסבאדן. זהו השיט השני שלהם בגרמניה. היום הם נהנים להיזכר ולתרגל את הגרמנית שלהם, והם היחידים בין הנוסעים האמריקאים שמכירים את מה שהשוק האמריקני עדיין לא גילה: ביצי קינדר, מהן רכשו בכמות מסחרית לנכדים.




בקלן מתגלה המדריך שזוכה לרייטינג של "עשר בסולם קרולה" (ואולי בעצם מצדיק סולם משלו). אודו, מדריך תיירים מזוקן וגדל גוף, לוקח אותנו, חייכני ושופע עקיצות על בני המקום, לסיור ברחובות קלן. לקלן 370 כנסיות – ריבוי שזיכה אותה בכינוי "העיר הקדושה". 12 מתוכן הן כנסיות רומנסקיות וזהו המקבץ הגדול בעולם של כנסיות רומנסקיות. "זה האוצר האמיתי של העיר שלנו", מודיע אודו. 


גם מי שכנסיות הן לא כוס התה שלו לא יוכל להישאר אדיש מול הקתדרלה, סמלה המסחרי המפורסם של קלן. המבנה המדהים, שצריחיו מתנשאים לגובה של למעלה מ-160 מטרים, שרד בנס את מלחמת העולם השנייה למרות ההפגזות הכבדות של בעלות הברית על העיר. "האם היה זה מזל או שהקתדרלה ניצלה בשל היותה נקודת ציון בולטת שהקלה על מפציצי בעלות הברית לזהות את מפעלי הנשק של חבל הרוהר?", תוהה אודו באוזנינו. "האם היה הסכם ג'נטלמני בין גרמניה לאנגליה שלא להפציץ את הקתדרלה?", הוא מפריח פרובוקציה ולוקח אותנו ללגימת "קולש", הבירה המפורסמת של קלן.


נוף עם טירה

גדות הריין שופעות טירות ציוריות. חלקן חרבות, חלקן שמורות היטב ויש בהן כאלה שהפכו למלונות עם ערך מוסף. אנחנו יושבים על הסיפון העליון וכמו במשחק טניס איטי נע המבט פעם ימינה ופעם שמאלה על פני התמונה הרומנטית, בעוד קולה של קיי.סי., ה-cruise manager, מלווה את הנוף בסיפורים שנשמעים כטלנובלה מימי הביניים. אחד מהם מספר על שתי טירות, שני אחים, מסע צלב ונערה בשם אנג'לה. כבר בראשיתו ברור שהפי אנד לא יהיה כאן. האח, אהובה של הנערה, חוזר ממסע הצלב עם כלה יווניה ואנג'לה מתה משברון לב, אלא מה.
בעוד קיי.סי. מגוללת באוזנינו את הדרמה, עורכים רוקי וצוות המלצרים הסלובקיים שלו את השולחן בלאונג' לארוחת ביניים בווארית של פרצל'ס ונקניקיות. 



מי שלא מתעניין בטירות נרשם בקבלה ועולה לביקור אצל הקפטן בתא ההגאים, שם מספר מרקו פייפר על תיפעול הג'ויסטיק, על שיטת נפנוף הדגלים, המסמנת לספינה ממול מאיזה צד לעבור, ההתנהגות על הנהר וכדומה. שרשרת הנעימות הבוואריות של אוטו מבשרת שבלאונג' החגיגה הבווארית יצאה לדרך. רוקי במצנפת מחודדת וגרגלי, השף ההונגרי הענק, מגישים נקניקיות ופרצל'ס. ממצעד הפזמונים הבווארי עובר אוטו לתערובת אמריקאית של דיקסילנד עם להיטי יידיש כמו "ביי מיר ביז טו שיין".

ריזלינג ותיבות נגינה


רודסהיים, עיירת תיירותית נעימה, מהווה גם את מקום משכנו של "מוזיאון מכונות המוסיקה של זיגפריד". זהו אוסף מרשים של מכונות מוסיקה ותיבות נגינה מהמאה התשע-עשרה. זיגפריד, משוגע לדבר, כיום בן 75, אסף אותן במשך 45 שנות אספנות, וממשיך לשוטט בעולם כדי ללקט ולתקן אותן: סימפוניום מ-1900 שמנגן את נעימת "לורליי" המפורסמת, אורקסטריון, שהיא מכונת מוסיקה מוזרה, המשלבת פסנתר וכינורות עם קשת מסתובבת, ויש גם תיבות נגינה קטנות. מיותר לציין שהכל עובד ומנגן בקולי קולות.




ויטרינות זכוכית מציגות כלובי ציפורים וקופסאות טבק הרחה מנגנות. הפנינה באוסף: מכונת המוסיקה הגדולה בעולם, מ-1888, שיש בה 3000 פינים וגלריה עשירה של דמויות נעות בתלבושות התקופה, פעלולנים וקופים. כאשר חושפים לעינינו את קרבי המכונה נחשפים מנגנוני נגינה שכוללים אלפי חלקים ופועלים בעזרת לוחות קרטון מחוררים. מקסים.
השעה שש בערב. חזרנו מסיור מודרך שאחריו טיול עצמאי וקניות בקובלנץ. הספינה עוגנת מול "הפינה הגרמנית" – אתר מפורסם שבו מתנשא פסלו אדיר המימדים של הקיסר וילהלם הראשון על סוסו בנקודת המפגש של נהרות הריין והמוזל. ממול נשקף מבצר ארנברשטיין, שאירח את הרמן מלוויל וגם מוזכר ב"מובי דיק". גם תומאס ג'פרסון ביקר כאן ואף דגם את הריזלינג המקומי המשובח. מחלוננו נשקף המבצר הטבטוני שהפך ל"מוזיאון לודוויג" לאמנות צרפתית שלאחר המלחמה. הסיור בקובלנץ ריגש במיוחד את דונה ומייק מקלפלין, זוג נחמד מסן דייגו. "אבא שלי לחם כאן במלחמת העולם השניה והיה בין משחררי בוכנוולד", מסבירה דונה. הערב יורד והקיסר וילהלם על סוסו הופך לצללית. מגדלנה כבר העלימה כל מגבת רטובה וספל תה משומש ואפשר להשתרע על המיטה ולצפות מהחלון בקובלנץ ההולכת ומחשיכה. בשעה שבע בדיוק, כשרוקי ומלצריו יעמדו בדום מתוח בפתח המסעדה, תשמיע קיי.סי. במערכת הכריזה את הגירסה "הויקינגית" ל"כל החברים מתבקשים לחדר האוכל": "ליידי'ס אנד ג'נטלמן, המסעדה פתוחה לארוחת הערב".

קוכם (Cochem) היא עיירה ציורית בלב איזור יין בן 2000 שנה על גדות נהר המוזל. החומה ששרדה בה מימי הבינים והטירה המרהיבה המתנוססת מעליה מוסיפות לה נופך מיוחד. הדרך אליה חוצה את עמק המוזל ועוברת על פני מדרונות יפים במיוחד של טראסות צפופות עמוסות כרמים. המוזל צר מהריין אבל יותר רומנטי ממנו. כאן מתפרנסים מיין ומתיירות. כל גגות הבתים בסביבה עשויים צפחה מקומית שחורה. "הרשות המקומית מחייבת התקנת גגות מהחומר הזה", מסבירה מדריכתנו להיום, טיפוס קונדסי בכובע מצוייץ, שזכתה לציון מיוחד ב"סולם קרולה" בשל שפע אימרות השפר שתיבלו את ההדרכה שלה. אנחנו בדרך לטעימות יין ב-Moselland, יקב מקומי גדול. "אל תטביעו את צרותיכם ביין כי הן שחייניות טובות", מכריזה הקונדסית ופוצחת בחמשיר בחרוזים בשבח היין, בעוד האוטובוס נכנס בשערי היקב.
Moselland הוא יקב קואופרטיב של 3000 חברים, המייצר 20 מיליון ליטר יין בשנה, בעיקר ריזלינג. מנהלת היקב מגישה לנו ארבעה סוגי יין לטעימה מלווה בהסברים – מה"ריוואנה" החצי יבש ועד ל"האוסלייזר" המתוק והמשובח, ממנו קונים כולם בהמוניהם בחנות היקב.


"שם הוורד" במנזר אברבך


מהריזלינג של Moselland מובילה אותנו ספינתנו אל המאה ה-12 ואל תחנה נוספת ומרתקת באיזור היין של הריין. מנזר אברבך, מנזר יפהפה שהשתמר היטב, הוא מנזר היין העתיק בעולם. 

מייסדו, ברנרד מקלרבו בבורגונדי, הקים בו מנזר קשוח, שהחיים בו לא היו פיקניק והתבססו על לימודים ועבודה: יום עבודה התחיל בשתיים בבוקר, השתיקה היתה חובה במרבית אגפיו של המנזר ועל חימום אין מה לדבר. עיקר עיסוקם של הנזירים היה ציור והעתקת ספרים, אבל 75% מהכנסתם היתה מייצור יין. במרתף המנזר עדיין מוצגים שישה מתקני ענק לדריכת יין מעץ וברזל, העתיק שבהם מהמאה ה-17. פעם בשנה מתקיימת כאן מכירה פומבית של יינות האיזור. רמז לאופי החיים במנזר אפשר היה לראות באוסף מכסי ארונות הקבורה העתיקים, הגדול ביותר בגרמניה, המוצב בבזיליקה. תחילתו של האוסף במכסים מהמאה ה-14, שבתבליטיהם נראים ראשי המנזר המפוסלים רזים ומצוברחים. ככל שעולים במניין המאות הם משמינים והבעת פניהם נינוחה יותר.

תיירים גילו מחדש את מנזר אברבך לאחר שצולמו בו סצנות מהסרט "שם הוורד" בכיכובו של שון קונרי, על פי הרומן הבלשי של אומברטו אקו, המתרחש במנזר בנדיקטיני במאה ה-14. המדריכה המקומית מציגה לנו את אולם השינה של הנזירים, שבו שחזרו בסרט את הסקריפטוריום (חדר הכתיבה של כתבי הקודש) ואת חדרו של הנזיר ויליאם מבסקרוויל (שון קונרי). הודות לאקוסטיקה המצויינת בבזיליקה עורכים שם קונצרטים. חימום אין שם גם היום ובחורף מגיע הקהל להאזין לקונצרט עם גטקעס ושמיכות.
השיט שלנו היה השיט האחרון של העונה. שבעה ימים אחרי שיצאנו לדרך שוב עגנה ספינתנו ברציף של פרנקפורט. יש משהו נוגה בסוף העונה. אחרי שניפרד יתפזר צוות ה-"Viking Pride" איש איש לביתו, בתקווה שחוזה העבודה שלו יחודש בעונה הבאה. בליל אמש חגגנו בלאונג' את סיום הטיול בקוקטייל פרידה מרגש, שכלל מסכת בהשתתפות כל צוות הספינה. גרגלי, השף ההונגרי הענק, כיכב במערכון כשהוא מחופש לתינוק, אוטו ניגן את "As Time Goes By" מתוך הסרט "קזבלנקה", ואילו רוקי הפתיע בגדול ושר שיר בעברית, שהצלחנו לזהות בו "בוקר טוף", "ערב טוף" ו"שמש", כשהוא מקדיש אותו ל"אורחים מישראל". (פאם ומרשה, שתי מורות חמודות מקליפורניה, דיווחו ששרים את השיר הזה בסאנדיי סקול). היו חיבוקים ודי הרבה "להתראות בישראל". לא מעט מנוסעי השיט הזה היו להפתעתנו חברים/משפחה/בעל לשעבר בישראל ולא מעט מהם טיילו בארץ. בבוקר הספקנו עוד לראות את קיי.סי. ומרקו פייפר, בג'ינס וטי שירטס, מעמיסים את המטען שלהם על המוניות בדרך הביתה לחופשה שהרוויחו ביושר. היא בדרך ללנקסטר, אנגליה, הוא בדרך לבקר את ההורים ברוטרדם, ואנחנו בדרך לתל אביב, חזרה לעבודה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה