מערות, תעלות, ויוסטון יש לנו בעיה

פורסם במגזין G, גלובס

אלבר ז'וריס מביט על חלקת המים המוארת. דבוקות של נטיפים, שנראים כמו גורדי שחקים בעיר עתידנית, משתקפות במי הנהר על קרקעית המערה. זהו אחד החללים המרשימים ביותר בHan-sur-Lesse, מערות הנטיפים הנודעות של חבל וואלוניה. זרם בלתי נראה יוצר על המים אדווה עדינה והתמונה כולה נראית כתעתוע אפוף מיסתורין. אבל אלבר ז'וריס, מנהל התפעול והשיווק של קומפלקס האן, לא מרוצה. "חבל שיש זרימה", הוא אומר. "כשהמים עומדים ללא תנועה מתקבלת תמונת ראי מושלמת". ככה זה כשנהר אינו מתחשב בצרכים שיווקיים. הנהר Lesse מתגלה ונעלם כרצונו במבוך הנטיפים התת קרקעי העצום כשצוללנים החוקרים את מערות האן עוקבים אחר הזרם ומגלים מדי פעם עוד ועוד חללים שבינתיים סגורים למבקרים. אנחנו צועדים פנימה בעקבות איש המערות, יורדים מדרגות וחוצים גשרים. הטמפרטורה – 13 מעלות. תמיד. שנה לוקח לטיפה לחלחל מפני האדמה, 120 מ' מעל לראשנו, בדרכה להפוך לחודו של נטיף ב"אולם הווילונות" או "חדר החרפושיות". בכל "חדר" לוחץ ז'וריס על שלט ואור נגוהות מאיר את הנטיפים והזקיפים, שמקבלים פנים וצורות. לעיתים הוא מאיר את חלל המערה כולה ומבהיר איך היא יכולה להכיל "30 בתים זה על גבי זה".

איך שומרים על אתר טבע כזה עם למעלה מ-270 אלף מבקרים בשנה? מסובך. תאורת הלד החדשה מחממת פחות, ולכן פחתה התפתחות הטחב והאצות על קירות המערות. ז'וריס מאיר משטח סלע שנראה כמו אדוות של מים ומזכיר את פאמוקלה התורכית בזעיר אנפין. "אנשים לא יכלו שלא לגעת בזה ושברו את תצורות הבריכות הקטנות האלה, אז הפסקנו להאיר אותן". הוא לוחץ על השלט ופאמוקלה חוזרת אל חסות העלטה. מאות כלי חרס וכלי זהב נמצאו במערות האן, שהיו כנראה אתר פולחן. כולם מוצגים עכשיו במוזיאון המקומי.

ב-1817 חצו לראשונה מטיילים את מערות האן מקצה לקצה, מה שמספק סיבה מצויינת לחגוג. בקיץ הבא יציינו שם 200 שנה לאירוע בשיחזור הירידה הראשונה למערות עם תלבושות תקופתיות של ראשית המאה ה-19 ולפידים (בלתי מזהמים). הופתענו לגלות ש-8000 ישראלים מגיעים למערות האן בכל שנה. הרבה יותר מאשר בריטים למשל (פחות מ-2000 בשנה).

מטיילים רבים שמגיעים למערות האן ממשיכים אל שמורת הטבע של האן – 2500 דונם עם פארק בעלי חיים מקסים, אהוב במיוחד על משפחות. אפשר לטייל בו ברגל או בנסיעה מודרכת ברכב ספארי. לאורך הדרך יש גשרים תלויים שמובילים אל תצפיות נוף ובעיקר כיף לחצות מרחבים פתוחים ולצפות מקרוב בדייריהם (החופשיים או המגודרים) – איילים, חזירי בר, זאבים, ביזונים, יעלים ושונרים ובסוף לפגוש את וילי ומרלן – הדובים חביבי השמורה.

יוסטון יש לנו בעיה, וזה סבבה לגמרי

מה לעיירה בלגית נידחת ולמרכז חלל שאפשר לחוות בו את הדבר הכי קרוב להליכת ירח? כשהשכנים שלך הם סוכנות החלל האירופית (ESA) וראש העיר ממש חם על העניין, אפשר להקים בחצר האחורית את Eurospace center. המקום הזה הוא משאת נפשו של כל ילד שאי פעם חלם להיות אסטרונאוט. וגם של כל גיק מזדמן, שאוהב חלל, טכנולוגיה ומשימות הצלה שיושיעו את מייג'ור טום מריחוף נצחי בין כוכבים.

הביקור ביורוספייס סנטר התחיל לא משהו. היה סרט סביר בתלת מימד עם מושבים נעים. היתה תצוגה מיושנת של כל התחומים השימושיים שהתפתחו ושודרגו בזכות המסעות לחלל, מטיטולים ועד מגלשי סקי, אבל אז באו הסימולטורים – סימולטור חדר בקרה של מעבורת חלל, סימולטור דיסאוריינטציה, סימולטור של הליכת ירח, והנחשק ביותר – סימולטור של ריחוף בחלל עם משימה של תיקון מעבורת. רק אם תגיעו בקבוצה או תצטרפו לקבוצה תוכלו להתנסות בו כי זה אורך זמן ונעשה עם שמונה משתתפים בו זמנית. בביקור רגיל (כשעה וחצי בממוצע ויש אודיו גייד באנגלית) אפשר להתנסות בהליכת ירח ולהרגיש מה זה כשגופך קל יותר פי שישה. למשפחה שרוצה למצות את המקום כולל סימולציית הריחוף בחלל –  יש אפשרות לסופ"ש משפחתי עם לינה במקום (מלונית ברמת מעונות סטודנטים). המרכז מציע גם פעילות תמריץ לחברות. אפיסיונאדוס יעריכו את הדבר האמיתי – טילים וחלקי מעבורת חלל שמונחים על הדשא בחצר, מתנת השכנים ב-ESA. www.eurospacecenter.be

אל התעלות

חבל וואלוניה בדרומה של בלגיה הוא חבל ארץ ירוק ומנומנם במובן הטוב ביותר של הנמנום. לא תמיד הוא היה כזה. בעבר היה זה איזור תעשייתי שוקק מכרות פחם וערי כורים, שעבורם נחפרו תעלות המים הידועות בשם Canal du Centre. בתעלות האלה, שחיברו בין הנהרות מוז (Meuse) ושלדט (S'cheldt) שינעו את הפחם אל הערים בעזרת מה שהיה אז פטנט הנדסי מתוחכם וחדשני – ארבע מעליות הידראוליות ענקיות, שגישרו על הפרש הגבהים של 17 מטרים בין שני הנהרות. המעלית הראשונה נחנכה ב-1889. הספינה היתה משייטת אל תוך תא המעלית, נישאת מעלה, יוצאת וממשיכה לשוט בתעלה הגבוהה יותר. התעלות האלה עם תאי המעלית ההיסטוריים, הן כיום אתר מורשת עולמית של אונסקו ולאורכן נמתח מסלול אופניים מקסים של 20 ק"מ. המסלול כולל לא רק היכרות עם המפעל ההנדסי המעניין הזה. יש בו כמה תחנות אחרות שמצדיקות עצירה ובעיקר דיווש מישורי אפוף שלווה אירופית ירוקה.

יצאנו מחניון תחנת הרכבת הישנה של העיר Nivelles, המרוחקת כ-30 דקות נסיעה מבריסל. שביל סלול ונוח לרכיבה מוביל אותנו על גדות התעלות. עלווה וירוקת מכסות את מימיהן והכל טובל בעזובה ירוקה, עם חורשות, טורים עורפיים של ברווזים ונופשים של סופשבוע, שנוטים את אוהלם על גדות התעלה. www.canal-du-centre.be/Education/Chc/En/sommaire.html

מעושרים וכורי פחם

100 שנה לפני עידן הפחם והמהפך התעשייתי של וואלוניה נטו כאן את טירתם ז'וליאן ואיזבלה דה פסטרה, זוג מתעשרים חדשים מהמאה ה-18, ובתום דיווש של 20 ק"מ לאורך התעלות אנחנו משעינים את האופניים על הגדר של Château de Seneffe ונכנסים להתוודע אל החיים הטובים של בעליה. "דמיינו לכם את גלן קלוז וג'ון מלקוביץ' בסרט 'יחסים מסוכנים'", אומרת קיארה המדריכה המובילה אותנו בין חדרי הטירה, ומפליגה בהסבר מלומד על מגוון המחוות של המניפה. האביזר התקופתי החשוב הזה ביטא בבהירות את כל קשת אפשרויות הפלירטוט החל ב"נראה לך??!!" ועד "סבבה, תבוא בשש". נעולים קבקבי בד לבל נשרוט את רצפות הפרקט המפורסמות של טירת סנף, אנחנו מחליקים על פני הסימטריה הניאו קלאסיציסטית של טירת סנף, בין חדרי השינה ואולמות האירוח, ויטרינת הסחורות הנחשקות של התקופה שז'וליאן סחר בהן, חדר המזכרות הביזאריות שהביאו עמם בעלי הבית ממסעותיהם, ולבסוף משתאים מול הגנים המרהיבים. באורנז'רי – שהיה חממת החורף ל-16 עצי התפוז האקזוטיים של משפחת דה פסטרה – שוכן כיום בראסרי. זה המקום לאכול ארוחת צהריים בלי לוותר על הקינוח המיתמם ששמו "כיפת שוקולד". chateaudeseneffe.be

את 20 הקילומטרים הבאים אנחנו מדוושים לאורך התעלה החדשה שנחנכה ב-2002. על גדותיה מלווים אותנו דייגים, עוד טורי ברווזים וטורבינות רוח שנראות כציפורי ענק לבנות. סמוך לעיר La Louviere עוצרים ב-Bois du Luc, שהוא בעצם הסיבה והמסובב לכל התעלות, הסכרים והמעליות. זהו אחד מארבעה מכרות הפחם של וואלוניה והחשוב שבהם, בעצם הרבה יותר ממכרה. זהו מתחם שלם שכולל את בית מנהל המכרה, מגורי הכורים, בית ספר, בית חולים – עיר קטנה שנבנתה סביב המכרה ב-1838. בדירה אחת בשורת מגורי הכורים שומרה דירת כורים מהמאה ה-19 ואפשר להיכנס. אונסקו הכריזה על "אגן הפחם" של וואלוניה אתר לשימור מורשת עולמית, בזכות היותו מאפיין של המהפכה התעשייתית באירופה שנשתמר היטב, ובואה דו לוק זכה במעמד של אונסקו בזכות היותו עדות עשירה ואותנטית ל"עיר כורים" מהעתיקות באירופה. www.ecomuseeboisduluc.be

עוד דיווש קצר ואנחנו בנקודת השיא של התעלה החדשה – המעלית החדשה Strepy-Thieu. זהו מבנה מוזר אדיר מימדים שגובהו 90 מ'. המעליות הישנות הניפו ספינות של שלושה טון. המעלית הזאת מניפה ספינות של 1,000 טון ומגשרת על הפרש גבהים של 73 מטרים. בניגוד לעזובה היפה של התעלות ההיסטוריות כאן משדר הכל חדשנות וקידמה, ויש בו עוצמה ויופי משלו. מומלץ להציץ אל חדר המכונות של הדבר הזה. התצפית ממרומי המעלית מציעה מבט פנורמי מקסים על הדרך שהביאה את כולם עד הלום. את הוואלונים ואותנו.

מידע מעשי:

טיסות:

חברת בריסל איירליינס מפעילה 14 טיסות בשבוע (2 טיסות יומיות) בקו תל אביב-בריסל-תל אביב עם טיסות המשך נוחות לאירופה, ארה"ב, קנדה ואפריקה.

מערות האן ופארק בעלי החיים:

·         המרחק מבריסל – כשעה ורבע. מחיר כניסה לכל אתר: למבוגר – 17 יורו. לילד – 11 יורו. מחיר כרטיס משולב לשני האתרים + מוזיאון המערות ומוזיאון העיירה האן: 27.50 יורו למבוגר. 17 לילד (בגילאי 4-11). יש מסלול מקוצר מונגש לכיסאות גלגלים. במערות יש גם Parcours Speleo - מסלול הרפתקני לחוקרי מערות חובבים עם ביגוד מיוחד, קסדות ופנסי ראש www.grotte-de-han.be/en/the-tour

·         אורך המסלול הרגלי בפארק 5.5 ק"מ אבל אחרי 2.5 ק"מ אפשר לעלות על שאטל ולהמשיך בנסיעה. החלק הראשון של המסלול הרגלי מונגש לכסאות גלגלים.

מסלול אופניים Canal du Centre:

קל ומתאים למשפחות וילדים. דיווש נינוח של 20 ק"מ אורך כשעתיים. אפשר לשכור אופניים אצל פיליפ דליס: phillipps.dellisse@elemtechnic.com  40-50 יורו ליום לאופניים חשמליים איכותיים + GPS. יש אופניים עם גלגלי עזר לילדים ועגלה נגררת לקטנטנים.

הכותבת היתה אורחת הנספחות הכלכלית–מסחרית של בריסל וולוניה, Wallonie Bruxelles Tourisme  וחברת בריסל איירליינס. 

שובו של הנווד

 פורסם במגזין G, גלובס

ולריה ודימיטרי בוטקוביץ עוברים מחדר לחדר ולא מפסיקים להצטלם. עולמו של צ'פלין, מוזיאון חווייתי יוצא דופן, שנפתח לאחרונה באחוזתו של צ'פלין בעיר וֶוֶה (Vevey) על גדות אגם ז'נבה, כולל למעלה מ-30 אתרי צילום משוחזרים מתוך סרטיו, ונדמה שעם כל כניסה לאתר צילומים כזה התיאבון של הבוטקוביצים לבּוּק וסלפי רק מתגבר. ולריה עולה על כיסא הספר באתר הצילומים המשוחזר של "הדיקטטור הגדול", כשדמותו של צ'פלין בגודל טבעי מניפה מסרק מעל לראשה. דימיטרי מתיישב ליד דמותו של צ'פלין בבית המשפט ואחר כך נאחז בסורגי הכלא ומחייך אל הסמארטפון של אשתו. את הצילום הזה הם שולחים לבת שלהם במסנג'ר ומאוחר יותר יעלו את השאר לפייסבוק. הם הגיעו לסקר את "עולמו של צ'פלין" עבור תוכנית הרדיו שלהם במוסקבה וגילו פארק שעשועים שלם, והם לא מחמיצים שום הזדמנות להנציח את הרגע. כשמביטים בהם מבינים כמה מבריק הקונספט שיצר המוזיאוגרף הקנדי איב דוראן באחוזה השוויצרית של משפחת צ'פלין. 

דוראן, איש צנום ונמוך קומה ("1.66 מ'. כמו צ'פלין") עם חיוך ילדי, מציג בלהט את המיזם שלו. הפרוייקט התחיל להתגלגל בשנת 2000 כאשר דוראן, המתמחה בהקמת אתרים מוזיאליים מבוססי טכנולוגיות מולטימדיה, נתקל בפיליפ מיילאן, אדריכל שוויצרי וידיד משפחת צ'פלין. "המשפחה רצתה להקים מוזיאון על חייו ויצירתו של צ'פלין, מוזיאון שגם ייצר חווייה", מספר דוראן. "הצעתי להם להקים מרכז תרבות, שבו אפשר יהיה לא רק לצחוק ולחוות את צ'ארלי הליצן, אלא גם להכיר דרך עבודותיו את התקופה, את החברה של אז ונושאים חשובים שטיפל בהם בסרטיו, כמו המשבר הכלכלי, רעב, דיכוי, פאשיזם, נושאים שמעסיקים אותנו גם כיום". למיזם של דוראן חברה Grévin, חברה צרפתית שמפעילה אתרי נופש ופארקי שעשועים. בהשקעה של 60 מיליון פרנק שוויצרי, ותוך שיתוף פעולה מלא של המשפחה, יצרו באחוזת צ'פלין מרכז חווייתי יוצא דופן. זוהי הכלאה מרתקת בין מוזיאון עשיר בתיעוד ופריטי ממורביליה, מוזיאון שעווה ופארק שעשועים. המשפחה סיפקה גישה חופשית לאוצר העצום שלה – ארכיון סרטי צ'פלין, 15 אלף צילומים ו-200 אלף מסמכים. הקמת המרכז נמשכה 16 שנה. "כמו הזמן שלקח לחפור את מנהרת גוטארד", מגחך דוראן כשהוא מכוון לפרוייקט השוויצרי אדיר המימדים של חפירת המנהרה החוצה את האלפים, שעומד להיפתח בקרוב. מה עיכב שנים רבות כל כך את הפרוייקט של צ'פלין? שכן אחד התנגד. 16 שנים לקח להם לפתור את הבעיה הקטנה הזאת.

אוצר ארכיוני של 15 אלף צילומים

"עולמו של צ'פלין" מתפרש על פני שלושה מתחמים: בית המשפחה שמפגיש את המבקר עם החיים הפרטיים של משפחת צ'פלין; המתחם המוקדש לסרטיו; הפארק היפהפה הענק, שמשקיף אל הנוף האלפיני של רכסי Dents du Midi ו-Le Grammont.

מתחם הסרטים הוא לב העניין. הביקור מתחיל באולם קולנוע, בצפייה בסרט קצר, מעין פתיח. בסיומו – זהירות ספוילר! – המסך עולה ומאחוריו מתגלה שיחזור של סימטה לונדונית של סוף המאה ה-19 – זירת ילדותו של צ'פלין. מכאן פשוט נשאבים פנימה אל חללים שופעי קסם של אתרי סרטים משוחזרים, מלאים בדמויות בגודל טבעי של צ'פלין ושפע של דמויות מסרטיו, ודמויות של אישים ידועים שהוא היה ההשראה ליצירתם – פליני, בניני, מייקל ג'קסון, וודו אלן. דמותו של מייקל ג'קסון ניצבת בכניסה לחדר שמציג בשורה של מסכים את צעדיו ותנועתו הייחודיים של צ'פלין, שהיו השראה ל"הליכת הירח".

אין ספור ויטרינות עם פריטי ממורביליה מקוריים ירגשו את אוהבי צ'פלין ואת חובבי הקולנוע בכלל. אבל "עולמו של צ'פלין" מיועד בראש ובראשונה למשפחות. מותר לגעת בדמותו של צ'ארלי, בדמותה של קלייר בלום בסצנה מתוך "אורות הבמה" (בלום, כיום בת 84, הגיעה לפתיחה). כן, לחצו על הכפתור והפעילו את הצריף המתנדנד באתר צילומי "הבהלה לזהב", שבו על כיסא הבמאי של דגלאס פיירבנקס, אחזו במצלמת קולנוע וצלמו את פולט גודאר. מבקר מן השורה יבלה שם שעתיים-שלוש, אבל מוקיריו של צ'פלין יבלו כאן הרבה יותר – מול הוויטרינה עם החליפה המקורית של דמות הנווד המיתולוגית (סכום הביטוח – חצי מיליון דולר), הנעליים והמגבעת המקוריים מ"זמנים מודרניים" (נרכשו ב-120 אלף דולר מזוג אספנים ניו יורקים בדקה התשעים בטרם נמסרו למכירה פומבית בכריסטי'ס), ובחדר "צ'פלין בעולם" שמציג תיעוד של נסיעותיו ברחבי העולם.

בסלון אצל הצ'פלינים

דוראן מוביל אותנו על פני הסלון עם הכורסאות של צ'ארלי ואונה אשתו, על פני חדר האוכל המשפחתי, חדר העבודה עם שולחן הכתיבה שעליו נכתב התסריט של "הרוזנת מהונג קונג", הפסנתר שעליו כתב את המוסיקה לסרטיו. כל הרהיטים מקוריים. ויש גם את הפארק הנהדר, עם פאנלים שמספרים על מסיבות הברביקיו, חיות המחמד של הילדים (לג'רלדין היה נחש, ומייקל החזיק תנין בבריכה) ואנקדוטות מחיי המשפחה.

המתחם כולו מלא מסכי וידאו שמקרינים קטעים מסרטי צ'פלין וקטעי תעודה שונים. נוגעים במיוחד הם הסרטים המשפחתיים שנמסרו ע"י ילדי צ'פלין ומוקרנים בכל פינה בבית המגורים. גם שם צ'פלין הוא צ'פלין. לא יכול להתאפק. עושה פרצופים, מדלג, מדגדג וגונב את ההצגה. הסרטונים המשפחתיים האלה בסלון, בחדרי השינה, בחדר העבודה, יוצרים אצל המבקר תחושה של קירבה אל דיירי הבית.

מה לכל זה ולשוויץ? ב-1952 הגיעו צ'ארלי ואונה לאירופה לכבוד הפרימיירה של סרטו "אורות הבמה". מאחוריו היו שנים של מרורים שהאכילה אותו ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית בראשות הסנטור מקארתי. הוא הואשם בפעילות קומוניסטית, זומן לשימוע ולבסוף בוטלה אשרת הכניסה שלו מחדש לארצות הברית. צ'פלין ויתר על אזרחותו האמריקאית וחיפש בית חדש. הוא מצא אותו באחוזה בת 140 הדונם בכפר קורסייה-סור-וֶוֶה (Corsier-sur-Vevey) שבפאתי וֶוֶה, אותה רכש תמורת 600 אלף פרנק שוויצרי (שווייה כיום 15 מיליון פרנק) ובה התגורר ב-25 השנים האחרונות לחייו עם אונה ושמונה ילדיהם.

ציניקנים יגידו שסייעה להחלטתו גם מדיניות המיסוי השוויצרית, אבל הטענה הרווחת היא שאחרי שנות הפאראנויה של המקארתיזם היתה השלווה המפוהקת ונטולת הפפראצי של אגם ז'נבה התרופה הנכונה. תושבי וֶוֶה הניחו לו לסעוד בשקט ב"ז'ארדן ד'אסי", המסעדה הסינית שהיתה החביבה עליו, לפקוד ללא הפרעה את חנות הגבינות בעיר העתיקה, וגם לא הטרידו את האורחים המפורסמים שהרבו לבקר באחוזה.

עד השנה האחרונה תושבי וֶוֶה גם לא עשו יותר מדי כדי להתהדר באייקון המיתולוגי שבחר לחיות ביניהם. הם הציבו לכבודו פסל צנוע בדמותו של הנווד על הטיילת הצופה לאגם וב-1995 החל השוקולטייר המקומי, בלייז פויה, ליצוק שוקולד בצורת נעלי צ'ארלי צ'פלין. הוא עדיין עושה את זה אבל מי שבא בגלל נעלי השוקולד של צ'פלין ישאר בגלל הפראלינים וסדנאות הטעימה שהוא עורך בחנות השוקולד המופלאה של Läderach  במרכז ווה (שוקולד עם הל, זעתר, צ'אי מאסאלה ומה לא). ב-2011 נעתרו בעיירה לרעיון של צייר בשם פרנק בורולך, שצייר במשך שנתיים על חזיתותיהם של שני בניינים ציורי ענק עם דמויותיו של צ'פלין. וזהו. עד עכשיו.

שש בערב, הגינה של זמנים מודרניים – מלון חדש של ארבעה כוכבים ביציאה לכביש המהיר מוֶוֶה. 40 אנשי צוות המלון – מלצרים, חדרניות, פקידי קבלה – מתקבצים לצילום קבוצתי רגע לפני אירוע הפתיחה הרשמי של המלון. כולם לבושים בשחור וחובשים מגבעות צ'רלי צ'פלין. נדמה שאירוע חנוכת המלון הנחמד הזה, שהכל בו צ'פלין כולל הלוגו של חדרי השירותים (צלליתו של צ'פלין בגברים, צלליתה של פולט גודאר בנשים) – הוא לא רק אירוע פתיחה של המלון, אלא האקט שמסמל את מיתוגה הסופי של וֶוֶה בתור העיר של צ'פלין. 

צ'פלין נפטר ב-1977, אונה ב-1991, והם קבורים זה לצד זה בבית העלמין הקטן של קורסייה-סור-ווה, שגם הוא, מן הסתם, יזכה עכשיו למבקרים רבים יותר. 

על המסך מול שולחן האוכל הגדול בבית משפחת צ'פלין מוקרן סרטון משפחתי: כל המשפחה מסבה אל השולחן. צ'ארלי מתחיל לאכול מרק דימיוני מצלחת שטוחה. כל הילדים מביטים בו לרגע וברצינות תהומית מתחילים להניע את הכפות ולאכול מצלחותיהם הריקות בקצב אחיד. הצליח לו לדוראן. ההיכרות האינטראקטיבית המענגת עם יצירתו של צ'פלין באתרי הסרטים המשוחזרים מסתיימת בתחושה של היכרות אינטימית ונעימה עם המשפחה, שכמו מזמינה אותך אליה הביתה.

"הצפי הוא 250 אלף מבקרים בשנה", הוא אומר, "אבל אני מאמין שיהיו יותר, כי אני חושב שצ'פלין רלבנטי היום יותר מתמיד. מצב העולם בכי רע. יש כל כך הרבה פחד, כל כך הרבה סכנות. חייבים לצחוק יותר מול הקושי והאווילויות. צ'פלין והנווד שלו הכרחיים היום יותר מתמיד. אפשר לומר ש-Chaplin is back".  

אם כבר הגעתם לריביירה השוויצרית

·         אלימנטאריום המוזיאון המצויין המוקדש לנושא המזון וממוקם על הטיילת של ווה, יפתח מחדש במהלך חודש יוני, עם תצוגות משופצות ותצוגות וסדנאות חדשות – על הרגלי אכילה ודיאטות, סדנאות בישול לילדים, מזון כמעורר זכרונות, "מעבדת חושים" ומשחקים שונים כמו משחק המתרחש כולו במערכת העיכול. (לא רחוק ממנו יפתח השנה גם מוזיאון "נסט" של חברת "נסטלה"). 

·         המוזיאון האולימפי בלוזאן, השכנה לווה, התחדש עם תערוכה המוקדשת לריו, שבה תיפתח תיכף אולימפיאדת 2016. ביום ביקורנו הגיעה לראשונה בהיסטוריה האש האולימפית ללוזאן, לכבוד מלאת מאה שנה לייסודו של הוועד האולימפי. ארבעה חברי המשלחת מריו דה ז'אנרו, עם פנסי לוקס, הדליקו את אגן האש בגינת המוזיאון. היתה התרגשות גדולה. אבל כדאי לבוא בגלל תצוגות הקבע של המוזיאון. פריטים כמו נעלי הריצה של קארל לואיס ואמיל "הקטר הצ'כי" זטופק המיתולוגי, ומסכי ענק שמקרינים רגעים בלתי נשכחים בהיסטוריה האנושית ברזולוציה מהממת, יוצרים לרגע את מה שהמוזיאון הזה נועד לעשות – לגרום לנו להרגיש ביחד חלק מהישג אנושי מדהים באמת. 

 

ה

הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ וחברת התעופה Swiss

קיץ של דאדא בציריך

פורסם במגזין G, גלובס

יום ראשון, שש ועשרים בבוקר, סימטה בנידרדורף, הרובע העתיק של ציריך. אין כלב בחוץ. רק פועלי הזבל, בחור עם חצי בקבוק בירה שעוד מושך את הלילה של אתמול, ואנחנו. יושבים על מדרגות בית ברחוב שפיגלגאסה 1 ומחכים לאדריאן. שתי הקומות הראשונות מאכלסות את "קברט וולטר", שבו נולדה ב-5 בפברואר 1916 תנועת הדאדא, שהשנה חוגגים לה בציריך יומולדת 100. מוזר לחשוב שדווקא ציריך המעונבת, הבנקאית, היא זו שהיתה ערש לידתה של התנועה הניהיליסטית הססגונית הזאת, שצמחה מהשוק של זוועות מלחמת העולם הראשונה. דווקא בציריך מצאו הוגו באל, טריסטאן צארה, יאן ארפ, מרסל ינקו ואחרים אינקובטור מושלם ליצירת המניפסט הבועט שלהם, וייסדו את אחת המחאות החברתיות והאמנותיות החשובות של המאה העשרים.

החדר האחורי בקומה הראשונה של שפיגלגאסה 1, אז טברנה בשם Holländische Meierei (חלב הולנדי), הפך לאבן שואבת לאמנים פליטים מכל רחבי אירופה, שהציגו בו מופעי מחול, שירה ואמנות. הם יצאו נגד המלחמה והבורגנות וקראו תיגר על האמנות המסורתית בחומרים וביצירות בוטות שנועדו לזעזע. השנה מציינים בציריך את כל אלה בתערוכות ואירועים, וכל יום בשש וחצי בבוקר, סיפרו לנו, עושים ב"קברט וולטר" כבוד לדאדאיסטים. אז באנו. 1 במאי 2016. יורד גשם וקר. כמו שאמר ריכרד הילזנבק, מהאבות המייסדים של התנועה – "אי אפשר להבין את הדאדא. חייבים לחוות את זה". בשביל זה אנחנו פה.

בשש וחצי פונקט מופיע בחור בן שלושים ומשהו, ז'קט סולידי, חוברת קטנה ביד. אדריאן. הוא פותח את הדלת ומזמין אותנו פנימה. אחרינו נכנס עוד איש גבוה בסוודר אדום. אדריאן נוטס, מנהל ואוצר "קברט וולטר", מתייצב מולנו כמו חזן בתפילת שחרית, פותח את החוברת וקורא: "היום אנחנו מציינים באופיציום מס' 87 את קלמאן פנסרס. הוא נולד לפני 131 שנים והופיע ברשימת מובילי הדאדא בפריס ב-1922 וברשימתו של טריסטן צארה בניו יורק ב-1921. הוא היה משורר ואגיפטולוג ופעל במסגרת התנועה בבלגיה". הוא עובר לקרוא שיר של פנסרס בצרפתית, שאת חלקו הוא קורא כשגבו אלינו ופניו אל פסל של וולטר. וולטר מחייך אלינו עם שפעת תלתלים וכיפה מנייר אלומיניום מקומט שמישהו שם לו על הראש. כשהוא מסיים מאחל לנו אדריאן יום דאדא שמח ומזמין אותנו לקפה.

"כל בוקר אנחנו מציינים אחד מ-165 אנשי התנועה שסללו את הדרך", הוא מסביר. "אני מספר בקצרה על האיש וקורא משהו מכתביו או מציג ציור שלו". "חוץ מזה", הוא אומר, "קברט וולטר' הוא מכון קטן שנאבק על קיומו וזו גם הזדמנות למצב אותו. אני חושב שהצלחנו". עד עכשיו העיריה שילמה את שכר הדירה של "קברט וולטר". עכשיו, הוא מקווה, אולי תתחיל גם לתמוך בפעילותו ותכיר בעובדה שזה אינו רק אתר היסטורי אלא גם מרכז לאמנות עכשווית. "אפשר להגיד שנהיינו מקום די לוהט".

הוגו באל, אבי התנועה, היה איש דתי. מחוות טקסיות לא היו זרות לו. "להסתובב עם הגב לשומעים היה רעיון של מישהו ואימצתי אותו", אומר אדריאן. "אבל יהיה יותר רדיקאלי כמובן אם אקרא את הטקסט כשאני שוכב על הרצפה".

לאופיציום השחרית של אדריאן נוטס יש ארבעה-חמישה "קבועים". דומיניק, אנה, ד"ר רוברט ומרטין, האיש בסוודר האדום. מרטין הוא מרצה לסטודנטים בתחום האינטרמדיה. תמיד התעניין באמנות וחשב שכדאי להכיר מקרוב את הדאדא. למה בשש וחצי בבוקר? "בשבילי זו המחווה ולא משנה לי אם באים או כמה באים", אומר אדריאן. מתוך 87 בקרי אופיציום שש פעמים קרא את הטקסט מול חדר ריק. "יותר רדיקאלי לעשות את זה בשש וחצי בבוקר", הוא מוסיף. "זה מבטא בבהירות את הרעיון. בשעות אחרות קורים הרבה דברים אחרים". האופיציום לקלמאן פנסרס מסתיים בלחיצת ידיים חמה של "הקבועים" ו"המזדמנים". הגיע הזמן לארוחת בוקר.

100 שנים אחרי

אמני הדאדא ביקשו לפתח שפה ויזואלית חדשה. החיפוש אחר מקורות השראה הוביל אותם אל התרבויות של אפריקה, אסיה ואוקיאניה שסייעו להם לגבש כלי למחאה החברתית והפוליטית שלהם נגד התרבות המערבית. "דאדא אפריקה – דיאלוג עם האחר", המוצגת במוזיאון ריטברג בעיר, מוקדשת להשראה שמצאו הדאדאיסטים באמנויות של תרבויות זרות. חודשים אחדים לאחר שנפתח בפברואר 2016 נסגר קברט וולטר (בהמשך נפתח שוב) ועיקר הפעילות של התנועה בציריך עברה לגלריה בפאראדה פלאץ במרכז העיר, שהיתה בבעלות סוחר האמנות, אספן האמנות האפריקנית ומי שהפך לפטרון הדאדאיסטים, האן קוראי. את מקום המופעים הבימתיים הפרובוקטיביים של מחול עם מסכות, הלמות תופים וטקסטים חסרי פשר בעלי צליל כמו-אפריקני, תפסה האמנות הפלסטית, שהוסיפה לדלות מאותם מקורות השראה. 

מעניין לראות את המסכות האקספרסיביות של מרסל ינקו והקולאז'ים של חנה הוך לצד המסכות ובובות הפולחן האפריקניות. התערוכה שמציגה עבודות של ג'ון הארטפילד, ראול האוסמן, יאן ארפ, סופי טאובר ואחרים, מיטיבה להעביר את הלך הרוח של הדאדא עם הדימויים האנטי מלחמתיים, המחאה הפוליטית והביטויים הגרוטסקיים שכוונו נגד הבורגנות. בכניסה תלויה אחת העבודות הדאדאיסטיות הראשונות שעוררו סערה – דמותו של קצין פרוסי בעל ראש חזיר, שיצר הפילוסוף של התנועה, ראול האוסמן, והוצגה בתערוכת הדאדא הראשונה שהתקיימה בברלין ביוני 1920. (התערוכה תוצג עד 17.7.16). www.rietberg.ch

בערב חזרנו ל- soiréeשעורך "קברט וולטר" במסורת ערבי המיצגים, המופעים והשירה שקיימו שם המייסדים. הפורמט הזה שהחל ב-5 בפברואר יתקיים לאורך 165 ימים. הערב הופעה של להקת "אנטי-פרו" מהעיר וינטרטור. ההרכב הוא תערובת של פורטיס ו"הקליק" עם נגיעות של "משינה". הסולן דומה פיזית לפורטיס וגם תזזיתי כמוהו. הם שרו בגרמנית. לא הבנתי את הטקסט פרט למילה "בצל" שחזרה שוב ושוב בפזמון. החדר הקטן של הקברט מלא. הקהל המעורב, צעירים ומבוגרים, סולידי למראה ומנומס כצפוי. נורה האוסווירט, צעירה בחצאית וחולצת וינטג', למדה מדיה ואוצרות ועכשיו היא המפיקה, היח"צנית, שותפה לקביעת הרפרטואר ופותרת הבעיות הכללית של "קברט וולטר". היא עושה את זה תמורת משכורת צנועה אבל "זו לא עבודה זו תשוקה", היא מדגישה ויש לה הוכחות. "בחמישה בפברואר נפתחו חגיגות ה-100 לדאדא בציריך", היא מספרת. "הגיעו 4,000 איש, ראש העיר נאם, פסנתרן ניגן מוסיקה של אריק סאטי. כולם חיכו שיקרה משהו משוגע ולא קרה כלום. נראה היה שהם לא באמת מבינים מה זה דאדא. זה הרגיז אותי", היא צוחקת. "הלכתי וריססתי בגרפיטי את המשפט 'דאדא היה פה לפני שדאדא היה פה'". השוטרים במעצר שאלו אותה למה עשתה את זה. "כי זה יומולדת 100 לדאדא! אמרתי להם. הם אמרו שהם לא יודעים מה זה. אז עכשיו אתם יודעים, אמרתי". אחרי שלוש שעות במעצר שיחררו את האנרכיסטית לדרכה. אבל נורה עוד לא אמרה את המילה האחרונה. "אני שוקלת לחזור על אקט הגרפיטי שלי ב'מניפסטה'". 

"מניפסטה" מס' 11, הביאנלה האירופית לאמנות עכשווית, תתקיים השנה בציריך (11.6-18.9) לכבוד 100 שנה לדאדא, וגם "קברט וולטר" לוקח בה חלק. במרכז המניפסטה השנה שורה של אירועים תחת הכותרת "What People Do For Money: Some Joint Ventures". בכל אחד מהם יופיעו זוגות, שיורכבו מאמן ובעל מקצוע אחר כלשהו – טבחים, שוטרים, רופאי שיניים, וגם יחצניות-מפיקות חובבות וינטג'. ביצירתם יציעו הלא-אמנים לבני זוגם האמנים תובנות על החיים בעיר. הם ינסו לבחון מה המשמעות שיש בתרבות העכשווית למקצועו של אדם וכיצד משקף המקצוע את זהותו. www.cabaretvoltaire.ch

אפשר לפנטז על שיגרה שוויצרית מפוהקת, עם זיגוג של מחאה דאדאיסטית מתוקה, אבל פקידת הקבלה של מלון Rütli, במרחק חמש דקות מ"קברט וולטר", מעדכנת. "הכי מעניין היום בלאנגשטראסה והלווטייה פלאץ", היא אומרת. "בטח תלכו לשם". למה? "הפגנות 1 במאי. אומרים שהשנה הוציאו הכי הרבה שוטרים לרחובות". היא צדקה. התקשורת דיווחה שהשנה היו ההפגנות סוערות יותר מבשנים קודמות. רוב אנשי האיגודים המקצועיים מבין עשרת אלפי הצועדים, צעדו בשקט, אבל 300 חברי ארגוני שמאל זרקו פצצות עשן, ניפצו חלונות, ריססו גרפיטי והשחיתו מבנים של רשתות מזון, בנקים ומשטרה. הצועדים מחו על אי שוויון חברתי ומערכת פנסיה בעייתית. דאדא היה פה לפני שדאדא היה פה ויהיה גם אחרי.

עוד דאדא בציריך

·         בלשכת התיירות בתחנת הרכבת הראשית (וגם ב"קברט וולטר") אפשר לקבל את מפת אתרי הדאדא בציריך עם רשימת תערוכות ואירועי דאדא לאורך השנה.

·         סיורים מודרכים באנגלית בעקבות אתרי הדאדא בציריך יתקיימו בקיץ. בלשכת התיירות של ציריך בתחנת הרכבת הראשית אפשר לברר מתי.

תערוכה רטרוספקטיבית של יצירות פרנסיס פיקאביה ב-Kunsthaus  בציריך, 3.6-25.9.16.  www.kunsthaus.ch/en/exhibitions/coming-soon/francis-picabia

·         "חתול, עטלף וכמה מוציאים להורג" – מופע קברט אינטראקטיבי שמחפש את רוח הדאדא של העידן הנוכחי, בהשתתפות או בהפרעת הקהל. Miller's Studio, Seefeldstrasse 225, ציריך. 17-19 ביוני.

·         מלון "לימאט בליק" בנידרדורף מגדיר את עצמו כמלון דאדא. הבר מעוצב בהתאם. הוא פתוח אל הרחוב אבל משמש  גם כדלפק קבלה וחדר אוכל לארוחות הבוקר. כל חדר מוקדש לאחד ממייסדי התנועה, וכמה מילים על פועלו תלויות מעל לשולחן. מותק של מלון עם מיקום מצויין. 200-220 פרנק ללילה לחדר זוגי.

 limmatblick.ch/en/welcome-to-hotel-limmatblick

עוד דאדא בעולם

·         Dadaglobe Reconstructed – ב-1920 יזם המשורר טריסטן צארה, מהאבות המייסדים של התנועה, את "דאדאגלוב" – אנתולוגיה של למעלה מ-100 יצירות של 40 אמני דאדא. היו ששלחו לו יצירות קיימות אבל רבים מהאמנים שפנה אליהם יצרו יצירות חדשות. הוא לא הצליח להרים את הפרוייקט והיצירות שנשלחו אליו התפזרו באוספים שונים. אחרי שש שנים של מחקר אינטנסיבי מכנסת התערוכה הזאת את כל היצירות שנשלחו לצארה. לאחר שהוצגה בקונסטהאוס בציריך היא עוברת ל- MoMAבניו יורק ותיפתח שם ב-12 ביוני (תוצג עד 18 בספטמבר).  press.moma.org/2015/12/dadaglobe-reconstructed

·         תערוכת "תגידי, זה אמנות?" מציינת 100 שנים להולדת הדאדא במוזיאון ינדו דאדא בעין הוד. 30 אמנים מציגים אלמנטים דאדאיסטים ביצירה הישראלית העכשווית בתחומי שונים של היצירה הדאדאיסטית – קולאז', אבסורד, פרפורמנס, רדי-מייד, מחאה פוליטית ואנטי מלחמתית ועוד (עד 13.6). w.jancodada.co.il

הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ וחברת התעופה Swiss