איפה היינו ומה עשינו

בזל: אמנות, עיצוב, טרנד, היפ


לבזל, עיר המוזיאונים, יש מקום של כבוד ברשימת היעדים הנחשקים של כל חובב אמנות לאורך כל השנה, אבל באמצע יוני היא עוברת לראש הרשימה. הסיבה – "ארט בזל", יריד האמנות המסחרי החשוב בעולם וגם לונה פארק של יצירתיות, יופי ואופנה.  





 עבור מאות הדילרים, האספנים, האוצרים ובעלי הגלריות זהו חלון הראווה הגדול של מובילי סצנת האמנות, המגמות, השמות החמים, ושבוע עבודה עמוס. עבור התייר חובב האמנות זהו לונה פארק ססגוני של יצירתיות, יופי, מוזרויות, המון אופנה ומגוון ענק של יצירות מכל תחומי הביטוי האמנותי ומכל פינה של העולם. ויש גם נקניקיות ענק טעימות והתחככות באנשים היפים בדוכני הפאטיו של המבנה המרכזי של היריד. וכולם יצלמו. מרישמי הביקור ביריד בשנה שעברה – נדמה שרק מחצית מהמבקרים מביטים ביצירות בעיניים עירומות. כל השאר דרך הסמארטפונים. ויש מה לצלם. האקשן זולג גם לרחובות ומצית בעיר חיים חדשים. בפינות רחוב, בכיכרות, לרגלי הקתדרלה, בחלונות הראווה של חנויות, פורחים פסלים, מיצבים ועבודות וידאו. ברחבת ה"מֶסֶה", מתחם היריד, תוכלו לסמוך על כך שגם השנה יפציעו שם אמירות אופנתיות עם טאץ' אישי אמנותי, ומקבצים של צעירים יפנים בשחור מסוגנן יוכיחו ששחור הוא עדיין השחור החדש.

מוקד משיכה מרכזי ביריד של השנה שעברה היה מתחם המיצגים "14 חדרים" שבו הוזמנו 14 אמנים בינלאומיים, ביניהם סלבס כמו יוקו אונו ודמיאן הרסט, ליצור מיצג אישי, כל אחד בחדר משלו. הפרובוקציה שזכתה לכיסוי רחב במדיה המקומית היתה מילו מוייר, אמנית מיצג מדיסלדורף, שהסתובבה בעירום מלא ברחובות בזל, כשעל אבריה כתובים בשחור שמות הבגדים שהיו אמורים לכסות אותם. " לצעוד עירומה ברחובות בזל זו אמנות?" תהה עמודו הראשון של היומון המקומי.



אז מה יהיה שם השנה?
השנה יקדם את פני המבקרים בכיכר המרכזית של היריד 'DO WE DREAM UNDER THE SAME SKY' – מתחם גדול שיצר האמן הקונספטואלי רירקריט טיראבאניה בשיתוף עם שני האדריכלים הגרמנים ניקולאוס הירש ומישל מולר, והשף הפיני אנטו מלאסניימי. יהיה זה מודל אקולוגי ובר קיימא למתחם אוטופי של אמנים. יהיו שם גינת תבלינים, מטבח סולארי, איזורי התרגעות

ומסעדה תאילנדית שבה יחליט הסועד כמה לשלם עבור התענוג ואיך – באמצעות מילצור, השתתפות בבישול, או הדחת כלים.



"דיזיין מיאמי", אגף העיצוב ביריד, הציג בשנה שעברה עבודות מפתיעות עם טקסטורות מתעתעות, שבלט ביניהן שולחן הזכוכית של האדריכלית הנודעת זאהה חדיד, שנראה כעשוי מזרמי מים ואדוות גלים. השנה יהיה הנושא הבולט בתערוכה – Flower Power. אמנים רבים יציגו מגוון של פריטי עיצוב, משטיחים ועד תכשיטים, שיעסקו ביחסים שבין טבע לעיצוב. מתחם Design Curio יציג פריטים ייחודיים כמו רהיטים שעוצבו לקומונות מגורים סובייטיות, עבודות מחומרים חדשניים ופריטי עיצוב המתכתבים עם תרבות האוכל.



ובעניין אוכל, מסעדותיה של בזל נערכות אף הן לקראת היריד. את אחד מערבי היריד של השנה שעברה בילינו
ב- Der Teufelhof ("חצר השטן") – מלון בוטיק עם מסעדה טרנדית נחשבת (ומומלצת בחום) בשם Atelier. בשעה עשר בערב (שעה בלתי תקנית בעליל לארוחת ערב בבזל) לא היה עדיין זכר לעשרים הסועדים שהזמינו שולחן. "הסעודה המאוחרת הזאת אופיינית לבאי ארט בזל", הסבירה דורלה שורמר, מנהלת השיווק של לשכת התיירות של בזל. "בימים רגילים אוכלים פה ארוחת ערב בשבע או בשמונה". התפריט - גורמה עם טוויסט אמנותי בהחלט. המנות המנצחות: מרק שומר ותפוזים עם קרוסטיני סלמון, רביולי ליים עם אפונת גינה ולובסטר ולקינוח סורבה אקאציה וסיגליות.

 החמישיה הפותחת
אבל עם כל הכבוד ל"ארט בזל", העיר עתירת המוזיאונים מציעה כל השנה מבחר מגוון ומתגמל ביותר לחובבי אמנות ועיצוב וגם לאוהבי מוזיאונים מיוחדים ואוספים יוצאי דופן. אז זו החמישיה הפותחת שלי בבזל:

ויטרה
מוזיאון העיצוב המפורסם, שנמצא מעבר לגבול, בעיירה ויל שבגרמניה, רק 30 דקות נסיעה מבזל, הוא אתר חובה לכל מי שמתעניין בעיצוב ואדריכלות. הוא משלב את "ויטרהאוס", תצוגה ענקית של רהיטים, כלים ופריטי עיצוב קלאסיים וחדשים של גדולי המעצבים, עם מוזיאון אדריכלי. המוזיאון הזה כולל מקבץ מרהיב של מבנים שתכננו כמה מהשמות המובילים את האדריכלות העולמית, ביניהם פרנק גרי, זאהה חדיד, והרצוג ודה מורון. הביקור ב"וויטרהאוס" פתוח לקהל. בכניסה מקבל כל מבקר כרטיס אורח. אם יניח אותו על אחת העמדות הפזורות בתצוגה יקבל מידע על כל פריט, מי עיצב אותו ואיפה אפשר להשיג אותו בארצו.



מוזיאון קרן ביילר
אוסף 200 היצירות של גדולי האמנות המודרנית, שאסף סוחר האמנות ארסנט ביילר לאורך 50 שנות פעילות, שוכן במבנה יפהפה שתכנן האדריכל רנצו פיאנו (שחתום גם על מרכז פומפידו בפריז) בלב פארק יפה לא פחות. תמצאו שם את המיטב של פיקאסו, מונה, סזאן, וורהול, בזליץ, רותקו ואחרים, לצד תערוכות מתחלפות של אמנים מובילים. חוויה מיוחדת: האולם המוקדש ליצירה אחת – ציור חבצלות המים הענק של מונה. חלונותיו הגדולים נשקפים אל בריכה אמיתית של חבצלות מים – הברקה מקסימה של פיאנו.

מוזיאון הנייר
זהו אחד המוזיאונים המיוחדים של בזל, בפרט למשפחות וילדים. במוזיאון השוכן במבנה שמייצרים בו נייר מאז המאה ה-16, מציגים את ההיסטוריה של הנייר ודואגים לשמר את העולם ההולך ונעלם של הנייר והדפוס. במהלך הסיור האינטראקטיבי מוזמן המבקר לייצר בעצמו דף נייר ולהדפיס עליו טקסט, חותמות ורישומים. עונג צובט לב. המוזיאון ממוקם בבית עתיק ברובע סנקט אלבן הציורי, הסמוך לטיילת הריין, שהיה בעבר רובע תעשיית הנייר, שומר ושוחזר והפך לנכס תרבותי ותיירותי.

מוזיאון הרוקחות
מאוד טבעי לבזל, שהיא עיר תעשיית התרופות לא פחות משהיא עיר האמנות, שיהיה לה מוזיאון רוקחות הגון. מוזיאון הרוקחות של האוניברסיטה של בזל, מאכלס את שלוש קומותיו של בית מהמאה ה-13 בעיר העתיקה, עם היסטוריה מעניינת משל עצמו, והביקור בו הוא מסע קטן בזמן, אל עולם כמעט אגדתי. זהו אחד האוספים הגדולים בעולם בתחום ההיסטוריה של הרוקחות. יש בו בין היתר בית מרקחת מושלם מ-1755, מעבדה מושלמת של אלכימאי, אוסף מקסים של קלחות, אביקים, כלי מעבדה וציוד רפואי עתיק. יש גם פקעות, שורשים מוזרים ופוחלצי בעלי החיים שהיה להם הכבוד לתרום לריפויים של שלל מכאובים וחוליים – קרפדות, נחשים, חרקים, תנין ומה לא. לרשות המבקרים אודיו-גייד באנגלית וגם חנות מוצרים ומזכרות מעניינת.


מוזיאון הצעצועים
גם למוזיאון הזה יש קשר לתעשיית התרופות של בזל. האוסף עוצר הנשימה שהקימה גיזלה (גיגי) אורי (ממשפחת יצרנית התרופות "לה רוש" שנחשבת לאשה השוויצרית העשירה בעולם) משתרע על פני ארבע קומות במרכז העיר והוא נדיר בהיקפו ובמוצגים שהצליחה גברת אורי להשיג. כ-6000 פריטים, ביניהם בובות, בתי בובות מאובזרים לפרטי פרטים עם סצנות תקופתיות, צעצועים מכניים מקסימים מהמאה ה-19 ואחד האוספים הגדולים בעולם שלTeddy Bears . זו אינה רק נוסטלגיה יפה. רבים מהפריטים מהווים ראי מרתק של התקופה – למשל בובות המשחק השחורות הראשונות שיוצרו, או בתי בובות המשחזרים רחוב מהמאה ה-19 עם כל החנויות ובעלי המלאכה של פעם.




ומשהו שאין לו שום קשר לאמנות. במי הריין החוצה את העיר, כבר צצים בעונת היריד ראשוני המתרחצים. הם בולטים לעין בזכות האופן שבו טובלים הבזלאים בנהר שלהם – אוחזים בשקיות כתומות צפות, אטומות למים, שבהן מאוכסנים הבגדים, ומניחים לזרם המהיר של הריין לסחוף אותם. צריך רק לדעת מתי ואיפה לחתוך כדי לעלות אל הגדה. חוויה בזלאית למבינים!


מידע שימושי
·         היריד מתקיים בימים חמישי-שבת, 18-21 ביוני, 11:00-19:00
למידע על כרטיסים, מחירים ועוד: www.artbasel.com/en/Basel/For-Visitors/Useful-Information
  • צ'ופר כדאי: כרטיס נסיעה חופשי חינם בתחבורה הציבורית המצויינת של העיר (Mobility ticket) ניתן לכל אורח מלון בעיר בכל דרגת תיירות!
  • מוזיאון קרן ביילר:  www.fondationbeyeler.ch
  • מוזיאון העיצוב ויטרה:  www.design-museum.de
  • מוזיאון הצעצועים:  www.spielzeug-welten-museum-basel.ch
  • מוזיאון הנייר:  www.papiermuseum.ch
  • מוזיאון הרוקחות:  www.pharmaziemuseum.ch
  • מסעדת Atelier ב- Der Teufelhof: www.teufelhof.com

הכותבת היתה אורחת Basel Tourismus ולשכת התיירות של שוויץ

חופשה בארדנים

בוקה מולאן, אחוזה כפרית עוצרת נשימה בכפר Aubel באיזור הארדנים של בלגיה היתה הבסיס שלנו, ומדי בוקר יצאנו לטיול יומי. אז מה היה לנו: טיולים רגליים בין מרחבי אחו, יערות ועיירות שלוות, ביקור אצל "ז'אק" - מפעל שוקולד בלגי עם תערוכה היסטורית, שיכשוך בספא בעיירה Spa שהמציאה את זה, והתאהבות בלתי צפויה במירוצי מכוניות בעת ביקור בפרנקורשאן - מסלול מירוצי הפורמולה 1 הארוך בעולם. וכשכל הכפריות השלווה הזאת הגיעה לנו עד פה, גילינו את העיר לייז' (Liege). חוצמזה היה שם על הדרך שוק כפרי אחד נפלא ומסעדות שהוכיחו שאין אין אין על המטבח הבלגי.  
כ ל  ה מ ס ל ו ל ,   ט י פ י ם   ו ה מ ל צ ו ת   ב כ ת ב ת י    " ח ו פ ש ה   ב א ר ד נ י ם " ,  מגזין G, גלובס


מחלוני. אחוזת Boukai Moulin. מר סטאסן ידע איפה לבנות את האחוזה שלו
www.boukai-moulin.be

בונז'ור. קרואסונים בלתי נשכחים באדיבות האופה המקומי
תנו לי ספיד! פרנקורשאן. מסלול הפורמולה 1 הארוך בעולם. 
יום כיף מפתיע במירוצים גם למי שאינו מחובבי הז'אנר
 www.spa-francorchamps.be
120 שנות ייצור של שוקולד בלגי, במפעל השוקולד הוותיק Jacques. 
לראות איך עושים שוקולד ויש גם תערוכה של אריזות, 
כרזות ותבניות יציקה עתיקות, ובסוף טעימות
שבת, מרכז העיר לייז' - סלסה בכיכר, להקות נגנים, חתונות, מסיבות רווקים, אקשן ללא הפסקה


קלטראווה במיטבו. תחנת הרכבת של לייז'. אי אפשר להפסיק לצלם

איך אפשר בלי זה?
ופל בלגי כמו שרק כאן יודעים לעשות אותו
יוהו, ז'אן-פייר, זה או זה? 
שוק יום ראשון הנהדר בכפר אובל

מרק תותים בנענע על קרם מסקרפונה וגלידת תותים 
ב-Le Panier Gourmand אין מילים






תודה לבריסל איירליינס ולנספחות הכלכלית-מסחרית של חבל וולוניה






גיאורגיה: טיול חורף בקווקז הגבוה

פורסם במסע אחר אונליין

הם היו שלושה. שני קווקזיים שתקנים וואסילי. ואסילי הוא נהג תיירים, בעל צימרים להשכרה בעיירה קזבגי שבצפון גאורגיה, וגם בעל מינימרקט, בית קפה, אוצר מילים מפתיע בעברית ("ואסילי קומבינטור!", "ואסילי יסדר!") ויזם בלתי נלאה. שלושת הנהגים, תושבי קזבגי, מובילים אותנו בפגרי מכוניות לאדה נובה במעלה ההר המושלג אל היעד בפסגתו שבגובה 2,170 מ': כנסיית השילוש הקדוש, מהאתרים הקדושים ביותר בגאורגיה ומהיפים ביותר שלה.
"Don’t worry! Be happy!", צועק ואסילי למראה מבט האימה שלי ולוחץ על צופר הלאדה שהוא יותר זמבורה מהגיהינום. אבל לאימה שלי יש סיבות מצוינות. הדרך מובילה מקזבגי לאורך שביל חתחתים מושלג דרך בתי הכפר הסמוך גרגטי (Gergety), ובהמשך מתפתל במעלה יער. הוא רצוף מהמורות ומספר בלתי סביר של פרות (פרוותיות להפתיע), שמתנהלות בסמטאות הכפר הקווקזי כאילו הן ברחובות דלהי. לוואסילי מספיקה יד אחת על ההגה. הוא גם לא מרגיש צורך מיוחד להביט קדימה. בזמן שעוד פרה ניצלת בנס בדקה התשעים, הוא דולה מתא הכפפות מחברת עבה ותוחב אותה לידי. זו מתגלה כספר האורחים של "גסטהאוס ואסילי" שבבעלותו, עם שירי הלל של מטיילים מכרמיאל לפועלו המצטיין בתחום האירוח.

בחצר כנסיית גרגטי טריניטי
בדידות מזהירה: כנסיית גרגטי טריניטי
בעודנו תוהים אם נזכה לברך ברכת הגומל בכנסיית השילוש הקדוש, המכוניות עוצרות בשולי עמק רחב ידיים. נוף פראי, שכולו הוד קדומים, נפרש מלוא העין. אנחנו משאירים את ואסילי מאחור (זמנית. הוא יחזור) ומסתערים על הנוף: מרחבים כהים של אדמה מוכתמת בכתמי שלג, מוקפים פסגות אדירות לבנות, ביניהן הקאזבק שגובהו 5,047 מ'. בקצה, על גבעה, מזדקר בבדידות מזהרת היעד הסופי שלנו: מתחם הגרניט הכהה של הכנסייה. העונה הבוערת במקום הזה היא בקיץ, כשכל המרחבים האלה ירוקים, אבל קשה להעלות על הדעת תמונה יפה מזו שנראית כאן עכשיו, בעיצומו של החורף.
למרגלות הר קזבק
כנסיית השילוש הקדוש (גרגטי טריניטי, או בשמה הגיאורגי צמינדה סאמבה, Tminda Sameba), היא אחד האתרים היפים והאהובים לאורך הדרך הצבאית המפורסמת החוצה את גאורגיה. הדרך הצבאית נמתחת על פני 200 ק"מ מטביליסי הבירה ועד הוולאדיקווקז שברוסיה. הכנסייה נבנתה במאה ה-14 במקום המבודד הזה כדי להוות משכן בטוח לאיקונות וחפצי קודש יקרי ערך, שהובאו מכנסיות ברחבי גאורגיה בעיצומו של עידן מוכה פולשים וביזה. גם כיום יש בה עדיין כמה אוצרות. למשל, איקונת עץ מצופה כסף עם דמותו של ישו, שהמתפללים מרבים לגעת בה. מייחסים לה סגולות מרפא לאחר שהיתה החפץ היחיד ששרד בדרך נס את השריפה במשכנה הקודם בכנסייה רוסית.
ואסילי. don't worry be happy


חדר עם צ'אצ'ה

העיירה קזבגי (בשמה הגיאורגי Stepantsminda) שוכנת בגובה 1,740 מ' מעל פני הים, על גדות נהר טרגי (Thergi) למרגלות הר קאזבק. במרחק 11 ק"מ ממנה עובר הגבול הרוסי. הדרך אליה מטביליסי חוצה נוף הררי מרהיב עין, שבחורף הוא מושלג ודרמטי. מטיילים ברגל ומטפסי הרים ימצאו מסלולים נופיים מרשימים במרחבים האלפיניים של שמורת הקזבגי. בקיץ אפשר לעשות ברגל את הדרך מהעיירה עד לכנסיית השילוש הקדוש בשלוש שעות בערך. נסיעה במכונית חבוטה עם נהג מקומי עד לדרך המישורית המובילה לכנסיה אורכת כחצי שעה ועולה 70 לארי (כ-140 שקל). בחורף מסלולי הגלישה של עיירת הסקי גודאורי, (Gudauri, ארבעים דקות נסיעה מקזבגי), הם אתר סקי פופולארי. אתר טבע נוסף בסביבה שמומלץ לטייל אליו בקיץ: מפל גוולטי (Gveleti) במרחק 20 דקות מקזבגי.
Rooms hotel קזבגי


בעיירה ובכפר הסמוך גרגטי יש לא מעט גסטהאוסים. לילה ושתי ארוחות אצל ואסילי קושאשווילי ואשתו חתונה (כן), יעלה 40 לארי (כ-80 שקל), ו-50 לארי (כ-100 שקל) ללילה ושלוש ארוחות. "הוא פינק אותנו במים חמים, חדרים סבבה ואוכל טוב. בחור אמין ועוזר", כתבו הכרמיאלים במחברת האורחים, וגם הוסיפו "המון אלכוהול מובטח". גם דנה ושירה יצאו מרוצות מאוד, אבל הוסיפו "ואסילי שומאכר. הנהיגה שלו קצת מפחידה אבל מצחיקה" (ספרו לי על זה).
Rooms hotel קזבגי

Rooms hotel קזבגי


אחרי שירדנו מההר ביקשנו ממנו הקפצה (בתוספת 30 לארי) למעבר הגבול עם רוסיה. לאורך הכביש שחצה את הנוף ההררי הפראי נעו לצדנו בעיקר מיכליות ענק. "גז. צ'צ'ניה לרוסיה", הסביר ואסילי. במעבר הגבול, לא רחוק מהכנסייה החדשה שהוקמה שם, כבר עומד על תילו בניין דיוטי פרי גדול וחדש, שאמור להוסיף עוד אטרקציה לרשימת אטרקציות התיירות של קזבגי, אבל לא ידוע מתי ייפתח. לקינוח לקח אותנו ואסילי להרים כוסית בביתו ולהתוודע לגסטהאוס שלו. בחצר הבית גילינו לתדהמתנו ארבעה רכבי 4X4 נוצצים (אחד מהם ב.מ.וו. חדש). "מה העניין עם הלאדה?", ניסינו לברר בתנועות ידיים שהובנו מיד. "אלה משכיר לתיירים", השיב וגרר אותנו לסיור בזק תזזיתי בחדרים. פשוט על גבול המתכלב, אבל נקי וזול. הביקור הסתיים במטבח על כוסית צ'אצ'ה, הבן דוד הגאורגי של הגראפה, שמחזיק בתכולה אכזרית של 50 אחוזי אלכוהול.  Guest House Vasili: (995 599) 918787995

וינטג' גיאורגי
מלון Rooms בקזבגי בונה על תיירים מפונקים יותר ומהווה בעצמו סיבה טובה להגיע לאזור. המלון, שכולל 156 חדרים, ראשון מסוגו בגאורגיה, נפתח לפני שנה וחצי. המבנה הארוך והמלבני, שהיה בגלגולו הקודם מרכז תיירות סובייטי, זכה לעיצוב חדש מוצלח ביותר של שתי מעצבות פנים צעירות מטביליסי, בעלות חברת העיצוב Rooms. העיצוב שלהן מבוסס על הקונספט של בקתת הרים עם טוויסט וינטג'י - חם, ספון עץ, מודרני, עושה שימוש בחומרים טבעיים משולבים באלמנטים תעשייתיים ומכוון להעניק לאורח תחושת בית.
מבצר אנאנורי

החלל המרכזי של המלון גדוש בפריטי וינטג' מקסימים, כורסאות עור עמוקות בסגנון טרקלין סיגרים, שטיחי קילים וכונניות ספרים (אחד בעברית. רם אורן), שיוצרות את ההפרדה בין חללי האירוח. החדרים (נעדרי ארונות) פשוטים ונעימים. יש Wi-Fi חופשי, קזינו, בריכה וגם תפריט סיגרים, וכיף לבלות ערב חורפי אחרי יום של טיול בהרים מול האח המבוערת. מרפסת דֵק ענקית נמתחת לאורך כל המבנה ומשקיפה אל נוף שקשה לשבוע ממנו: פנורמה של הרי הקווקז הגבוה, שאפשר לזהות בה את הדרך שעשינו הבוקר ואת כנסיית השילוש הקדוש. בדלפק הקבלה מארגנים טיולי רכיבה על סוסים, ג'יפים, טרקטורונים, מצנחי רחיפה וגם סיור בהליקופטר. מחיר חדר סטנדרטי עם נוף (ללא ארוחת בוקר) באמצע השבוע - 110דולר, בסופ"ש - 150 דולר.
מבצר אנאנורי


יום ראשון, תשע בבוקר. טיול בוקר אחרון בקזבגי לפני החזרה לטביליסי. העיירה מכוסה שלג. דממה. אין כלב ברחובות. צפצוף זמבורה קורע פתאום את השקט. דלת הנהג נפתחת תוך כדי נסיעה, יד אחת על ההגה. "Don’t worry! Be happy!", הוא צוחק ודוהר לדרכו.


הבטחתם יונה 

על הדרך בין קזבגי וטביליסי יש שני אתרים מעניינים. אנדרטת הידידות, שהוקמה ב-1983 לציון 200 שנות ידידות בין רוסיה וגאורגיה, היא תצפית בצורת מונומנט מוזאיקה מוזר ויפה, באמצע שום מקום, מוקף בנוף הררי עוצר נשימה. דברי ההסבר של סופיה, מדריכת התיירים הגאורגית, חדורים בנימה צינית שאי אפשר לטעות בה. 







במרכז האנדרטה דמותה של אמא רוסיה מחבקת בזרועותיה נער המסמל את גאורגיה ושניהם אוחזים ביונה לבנה, מוקפים בסמליה של רוסיה - מכיפות הבצל של הקרמלין ועד לדמותו המרחפת של האסטרונאוט יורי גאגרין, וסצנות גבורה ופולקלור מדברי ימיה של גאורגיה. על רקע העימות המתמשך בין שתי המדינות על סיפוח חבלי אבחזיה ודרום אוסטיה על ידי רוסיה, האנדרטה הזאת היא עבור הגאורגים יותר מאצבע בעין.

מבצר אנאנורי (ananuri), במרחק 72 ק"מ מטביליסי, שנבנה במאה ה-17, משקיף על הדרך הצבאית ומהווה שער לאזור הקווקז הגבוה. המבצר היפה, שהשתמרו בו שתי הכנסיות, המגדל והחומות, יושב כיום על גדות אגם ציורי שנוצר עם הקמת סכר זינוואלי (Zhinvali ) על הנהר אראגווי (Aragvi). מימי שליטיו הראשונים, דוכסי אראגווי (Aragvi), ידע המבצר היסטוריה עקובה מדם שכוללת את טבח שבט אראגווי וחילופי ידיים רבים בין דוכסויות גאורגיה ומלכיה.



הוא היה פעיל עד ראשית המאה ה-19. במאה ה-18 התחוללה בו שריפה גדולה, ממנה שרדו בכנסייה כמה ציורי קיר, בהם ציור קיר נהדר של יום הדין, ועל חזיתה הדרומית מתנוסס עדיין במלוא תפארתו תבליט צלב הגפן. הוא מסמל את צלב שריגי הגפן שקיבלה בחלומה נינו הקדושה ממריה ובעקבותיו יצאה להנחיל את הנצרות לגאורגיה. מומלץ לעלות לתצפית בראש המבצר הנשקף אל המרחבים הפסטורליים של העמק והאגם, שבקיץ אפשר לרחוץ ולשוט בו.
בכניסה למבצר אנאנורי
הכותבת היתה אורחת של משרד התיירות הגאורגי - Georgian National Tourism Administration