שווייץ: הופה היי קנטון טיצ'ינו

השוויצרים הכריזו על השנה כשנת ההייקינג, ולמרות שתיירות הטיולים ברגל היא מזמן מגה-טרנד עולמי, אם למישהו יש זכות להגיד על זה משהו זה לשוויצרים. הם פשוט הולכים את עצמם לדעת בשבילי האלפים, כמו עיזי הרים, ללא הבדל מין, גיל, עונה או יום בשבוע. אז נסעתי להשתלב בטרנד בטיצ'ינו, הקנטון האיטלקי של שוויץ. בטיצ'ינו מתמזגים השפה, המטבח, האדריכלות והמזג האיטלקיים עם דיוק וסדר שוויצרי מופתי, וגם הטבע מלא נופי קצוות. גנים מטופחים שופעים צמחייה טרופית, דקלים ועצי זית וגם טרשים, מרחבי אחו ופסגות אלפיניות. שלושה מסלולי טיול ברגל (עם עצירה במסעדות הנכונות) הגישו לנו את כל זה עם שיק איטלקי.

"ההבדל בינינו לבין האיטלקים הוא שאצלנו יש פחות מכוניות פאר, פחות בוטוקס, ופחות רעש וצלצולים", קובעת פלאביה אמברוזטי, צעירה נמרצת, שמובילה אותנו לאורך השביל המתפתל על גדות אגם ריטום (Ritom) בצפון טיצ'ינו. יומיים קודם לכן היכרנו את פניו האורבניים של הקנטון, בכיכר העיר, בפארקים ובמסעדות של לוגאנו, ועכשיו, חמושים במקלות הליכה ונעלי הליכה משובחות שקנינו במיוחד, אנחנו בדרך אל חיק הטבע שלו. על הדרך ממשיכה פלאביה בקורס ההיכרות המזורז עם הטבע הטיצ'ינזי. "למרות שיש לנו מזג ים תיכוני, הכל אצלנו מאורגן יותר, נקי יותר, והעניינים זורמים חלק. אין שביתות".

אנחנו צועדים בעקבותיה לאורך מה שנקרא מסלול עמק פיורה (Val Piora). זהו אחד מ-32 מסלולי טיול מומלצים, מתוך 60 אלף הקילומטרים של שבילי הליכה, שסימנו השוויצרים בשנים האחרונות עבור מטיילים. "...כן", מגיע אלינו קולה של פלאביה, אדיש לעליות ובלי שמץ של התנשפות, "יש תחרות סמוייה בין איטליה וטיצ'ינו. כשהאיטלקים מפסידים במשחקי הגביע העולמי הטיצ'ינזים שמחים. לדעתי זה טפשי. הם באים אלינו לקנות דלק זול יותר, אנחנו נוסעים אליהם לקנות מוצרלה, ככה זה".

ברכבל התלול ביותר בשוויץ אל אגמי עמק פיורה
עמק פיורה נמצא בגובה של 1,800-2,200 מ' מעל פני הים ונחשב לאחד האיזורים היפים והעשירים ביותר בצמחייה ובעלי-חיים בטיצ'ינו. פזורים בו עשרים ושמונה אגמים, הגדולים שבהם הם ריטום (Ritom), טום (Tom) וקאדאניו (Cadagno), ואל אגם ריטום מועדות פנינו. אל תחילתו של המסלול אנחנו עולים בפוניקולר שמטפס מפיוטה (Piotta). 
שלט מציין שהוא התלול ביותר בשוויץ, ומגיע לשיפוע של 87.8%. יש עוד כמה פוניקולרים בשוויץ שמתהדרים בהגדרה הזאת, אבל למה להיות קטנוני. המראה הנשקף ממנו בהחלט עוצר נשימה ביותר ממובן אחד. מהדרך הסלולה הצמודה אל צוקי הסלע נפרשים נופיו העוצמתיים של עמק לבנטינה (Leventina), שמלווים אותנו עד לסכר המרשים של אגם ריטום.  שם מתחיל הטיול בתוך הטבע.

אנחנו נוטשים את הדרך הסלולה ועולים על שביל המוביל בתוך חורש עצי ארז ומקיף את האגם קרוב אל שפת המים. כשהשביל מתחלף במרחבי אחו ירוקים פלאביה עוצרת, קוטפת משהו ואוכלת. מיד אנחנו לומדים לזהות את שיחי האוכמניות, ומכאן ועד ליעד חצי המסלול שלנו – ארוחת הצהריים במסעדה בבקתת קאדאניו - אנחנו מסתערים בחמדה על הפירות השחורים המתוקים. אין כמו החטיפים שמציע הטבע.

Capanna Cadagno ניצבת בלב אחו ירוק, מוקפת שמשיות ושולחנות עץ, והיא שוקקת מטיילים ורוכבי אופניים. השולחן מתמלא צלחות ריזוטו ופולנטה, מנות הדגל של המטבח של טיצ'ינו. הסלט מוגש עם רוביולה (Robiola), גבינה בשלה, רכה ונהדרת, שעשוייה מתערובת של חלב בקר, עיזים וכבשים. מנת הפולנטה מוגשת עם חריץ דשן של גבינת Piora, גבינה קשה, גאוות האיזור. היין הנכון כאן הוא מרלו לבן מקומי, והוא קליל ונעים.

בקצה השביל היורד מהבקתה נראה הכתם הכחול של אגם קאדאניו, היעד הבא שלנו. קאדאניו מצפין במימיו תופעת טבע נדירה – meromixis – שלושה רבדים של מים, שלעולם אינם מתערבבים זה בזה. ב"מרכז המחקר לביולוגיה אלפינית", הסמוך למסעדה, חוקרים את התופעה ומסבירים לנו, שהכל בגלל שכבת בקטריות ורודה שמפרידה בין מים למים. 10 מטרים של מים אלפיניים זכים מפרידים בין הרוחצים באגם לבין הבקטריות הוורודות, כך שאפשר לטבול בו כמו בכל אגם שוויצרי אחר.

השמש כבר יורדת על אגם ריטום כשאנחנו מאגפים אותו מצידו השני, משלימים את המסלול המעגלי ויורדים בפוניקולר חזרה לפיוטה. אורכו של המסלול היפהפה הזה (שנקרא גם Didactico Trail) הוא 10.7 ק"מ, והליכה נינוחה לאורכו אורכת כארבע שעות. שעתיים עד לבקתת קאדאניו ושעתיים אחריה. פה ושם יש עליה, אבל הוא קל ברובו ומתאים לכל המשפחה.

נהר הטורקיז של עמק ורצאסקה

פירוש השם ורצאסקה (Verzasca) הוא "מים ירוקים" ומבט אחד במי הנהר הזה מגלה, שמה שראינו בתמונות לא היו משחקי פוטושופ. יש להם גוון שנע בין טורקיז לירוק-איזמרגד והם צלולים להדהים. בעמק מאג'ורה, צפונית ללוקארנו ואסקונה, עיירות הנופש הסטייליסטיות של טיצ'ינו, מספק הוורצאסקה את אחד ממסלולי הנוף הציוריים והרומנטיים ביותר. אורכו של מסלול Sentiero Verzasca כ-13 ק"מ – כארבע שעות הליכה, והוא מתפתל לאורך הנהר, בין סלעים אפורים גדולים וחלקים, בצל עצי תרזה וארז. הוא מתחיל בכפר סונוניו (Sonogno) ומסתיים בגשר הקשתות העתיק (Ponte dei Salti), בכפר לאברטצו (Lavertezzo), ויש בו כמה הפתעות.

הסלעים המפוארים שלו יוצרים פינות ג'קוזי טבעיות, הטובות שבהן נמצאות באיזור לאברטצו. כדאי לרדת לטבול אבל רק אם השילוט מציין שאפשר. הסלעים היפים האלה חלקים מאוד. חובבי צלילה ימצאו במעמקי הערוץ באיזור גשר הקשתות אתר צלילה מרהיב. יצירת האמנות של הטבע בערוץ הוורצאסקה העניקה השראה לאמנים המקומיים, שהציבו כ-30 פסלים ומיצבים לאורך הדרך, ועשו את זה בעדינות ובהתחשב בנוף. עוד הפתעה נחמדה על הדרך הן מסעדות הגרוטו. אלה הטברנות הכפריות, הטיפוסיות לטיצ'ינו, שהיו במקור מערה או בית אבן, ששימשו מזווה לאיכסון הגבינות והסלאמי, וכיום הן בית אבן קטן עם חצר, שולחנות עץ, ותפריט בסיסי של גבינות, בשרים מעושנים ומרלו מקומי. התאפקנו וחלפנו על פני לפחות שני גרוטי מפתים עם חצרות שוקקות, כדי לאכול צהריים ב"אוסטריה ויטוריה". חצינו את גשר הקשתות ונכנסנו לחצר של מלון "ויטוריה", מלון קטן עם חדרים פשוטים ומרפסות שפונות אל הנהר. בסוכת הגפנים, לצלילי מימיו השוצפים של הוורצאסקה, מצאנו תפריט טיצ'ינזי עם ריזוטו מצויין ושירות נעים, ואפילו בעברית. אמי סטאקי ובעלה, בעלי המקום שאחראים גם על הבישולים, לא שכחו את העברית שלהם מאז עבדו במלון רויאל ביץ' באילת. עולם קטן.

לגנדריה וחזרה – הדובדבן של אגם לוגאנו

לו היה לנו עוד יום היינו מאמצים את ההמלצה של המקומיים לשיט אולטימטיבי באגם לוגאנו: היינו מפליגים מלוגאנו, יורדים בכל תחנה מסביב לאגם, מטיילים בסביבה ועולים על הספינה הבאה לתחנה הבאה, עד להשלמת המעגל. אבל נשאר לנו יום בלוגאנו, אז הציעו לנו את הדובדבן שבקצפת: כפר הדייגים גנדריה (Gandria). עלינו על ספינה בלוגאנו ושטנו לגנדריה. אכן דובדבן. בקיץ הכפר גדוש תיירים אבל מקסים בכל זאת. מחוץ לעונה הוא ריק וחלומי עוד יותר. בתיו מכסים את צלעו של הר ברה (Bre) ויורדים עד לקו המים, וכולו סמטאות צרות, גרמי מדרגות תלולים, עצי זית וסככות גפנים.

כאן כדאי לבחור את המסעדה גם על פי מיקומה האסטרטגי - עם תצפית מושלמת על האגם. Locanda Gandriese היא אחת המובילות, עם מרפסת מעל למים ונוף אולטימטיבי: מימין ומשמאל מעגן זעיר וססגוני של סירות דייגים וממול - הכחול הגדול. אפשר לחזור בספינה ללוגאנו אבל מומלץ יותר לחזור ברגל, ולראות מה עושים האקלים הים תיכוני המיוחד של האיזור והאצבעות הירוקות של הטיצ'ינזים לצמחייה המקומית. ההליכה חזרה ללוגאנו ארכה כשעה. צעדנו בנחת בשביל סלול לאורך האגם, על פני האחוזות והגנים של הכפר קסטניולה (Castagnola). כולן שופעות צמחייה ופרחים, ובאביב הבוגנוויליה פשוט משתוללת ומכסה בוורוד לוהט את המשוכות והגדרות. יש גם כמה פארקים יפהפיים בדרך. בקסטניולה גילינו פנינה אמיתית: הפארק של וילה הלנאום (Villa Heleneum). הווילה נבנתה ב-1931 והיתה שייכת להלן ביבר, רקדנית בלט צרפתיה, שהפכה לאשת חברה מפורסמת בלוגאנו. הוא שופע צמחייה טרופית וסובטרופית ופתוח לכל עובר אורח.

www.ticino.ch

www.myswitzerland.com

הכותבת היתה אורחת של Ticino Turismo ו-Switzerland Tourism

יוון: חופים הם לפעמים קוסטה נבארינו

אנחנו יושבים ב-Flame, אחת מעשרים המסעדות והברים של אתר הנופש היווני קוסטה נבארינו, ולוחצים על מרינה פאפאצוני, מנהלת השיווק של האתר, להתייחס למידע הלוהט שנזרק לאוויר. היא מוכנה לצטט כלי תקשורת יווניים. על פיהם אנג'לינה ג'ולי, בראד פיט, איתן הוק ואני – שכנים. במרחק יריקה מהחדר שלי משכשך עפ"י הדיווחים שבט בראנג'לינה בבריכה של אחת משתי וילות האלפיון העליון של האתר (25,000 יורו ללילה לפני הנחת סלב), וגם איתן הוק פה – בא לפגוש במאי יווני בקשר לסרט חדש וחתך לחופשה קצרה רחוק מעדשות הפפאראצי.

את אנג'י ובראד לא ראינו, אבל איתן הוק נצפה באותו ערב ב-Anex Bar בקוסטה נבארינו.

עד לפני שנתיים לא היה סיכוי שמגה-סטאר הוליוודי ינפוש באיזור. בעצם, עד לפני שנתיים לא היה קוסטה נבארינו, וחבל Messinia שבקצהו הדרום-מערבי של הפלופונס, זכה למעמד צנוע אם בכלל, על מפת התיירות של יוון. למרות חופיו המרהיבים והשוממים, שמורות טבע ואתרים ארכיאולוגיים מרשימים, עיקר פרסומו בא לו בשל הזיתים ושמן הזית של קלמטה, עיר הבירה של החבל. התיירים העדיפו איים ומחוזות אחרים. 

כל חדר והבריכה שלו

20 מסעדות וסלט יווני כמו שצריך

תודה לקפטן

המהפך של מסינייה התחיל להתגלגל בראשית שנות ה-80, כשאיל הספנות היווני, קפטן ואסיליס קונסטנטקופולוס, התחיל לממש את החזון המדהים למדי שלו – להפוך את חבל מסינייה, שבו נולד, לאיזור תיירות יוקרתי ולמודל של תיירות אחראית, השומרת על הסביבה ומעצימה את תושביה.

במשך 25 שנה רכש עשרת אלפים דונם מ-1000 בעלי קרקעות שונים, על חוף מפרץ נבארינו שבים היוני, קרא לאיזור קוסטה נבארינו, ולפני שנתיים פתח את הריזורט הראשון Navarino Dunes, בהשקעה של 350 מיליון יורו.

לאחרונה ביקרו בישראל בכירי חברת TEMES (Tourism Enterprises of Mesinia), המנהלת את קוסטה נבארינו (בראשה עומד אכילס קונסטנטקופולוס, בנו של הקפטן). הם נפגשו עם גורמי תיירות והזמינו קבוצה של עיתונאים לבקר באתר ובמסינייה, כדי להפיץ את הבשורה.

Navarino Dunes, הראשון מבין ארבעה איזורי התיירות והמגורים מפוארים של קוסטה נבארינו, הוא מתחם ענק (1,300 דונם) על קו החוף של מפרץ נבארינו. שני בתי המלון שלו, Westin ו-Romanos, מציעים אירוח ברמת 5 כוכבים דלאקס (מ-140 יורו ללילה ליחידה משפחתית דלאקס ב- Westin, ועד 1,300 יורו לסוויטת פרימיום עם בריכה פרטית ב-Romanos).  

רילוקיישן לעצי זית

אבל בתי המלון הם רק ההתחלה. חזון מרשים והמון כסף יצרו כאן אתר שמציע חופשה עשירה בתכנים ומפנקת מאוד לתייר האמיד. במרכז המתחם נמצאת ה-Agora – כיכר עם אמפיתיאטרון קטן, מסעדות וחנויות. מבני המלון, השואבים השראה מסגנון האדריכלות של האחוזות הכפריות העתיקות של מסינייה, מוקפים בגינות תבלינים, אלפי עצי זית ובמרחבים המטופחים של אתר הגולף. יש ספא מרשים ביותר, מרכז לטיולי אופניים, מרכז צלילה ועוד.

משפחות עם ילדים ימצאו בו פארק מים, מתחם משחקים לפעוטות בני שמונה חודשים עד ארבע, חלל משחקים ולינת לילה (בתוספת תשלום) לבני 4-12 עם פעילויות בנושאי טבע, בעלי חיים, היסטוריה, מיתולוגיה יוונית ומתחמי משחקים וספורט, מטניס ועד צלילה, ואפילו את ה- Navarino Natura Hall– מוזיאון אינטראקטיבי לילדים, המוקדש לטבע ולאיכות הסביבה.

המחוייבות לסביבה ומימוש תיירות אחראית הם נושאים מרכזיים באג'נדה של קוסטה נבארינו. המסר עובר כחוט השני בכל פעילות של האתר: משני מאגרי מים המשמשים להשקיית משטחי הגולף והשטחים הירוקים, ועד לגגות פתוחים, המאפשרים מעבר של אוויר לצינון החלל וחיסכון באנרגיה. מרשים במיוחד הוא פרוייקט עצי הזית: כדי לא לפגוע בנוף המקומי ולשמר את עצי הזית המאפיינים את איזור מפרץ נבארינו, עברו אלפי עצי זית רילוקיישן זמני, ויוחזרו הביתה לאחר שיסתיים פיתוח האיזור.

חוף ווידוקיליה. בלי מטקות, בלי קיוסק

האג'נדה של קונסטנטקופולוס כוללת גם העצמה של תושבי האיזור ושימוש במשאבי הטבע והתרבות המקומיים, ונדמה שהוא עשה זאת בכל תחום אפשרי – החל בקו מוצרי ספא המבוססים על שמן הזית המפורסם של האיזור וכלה בטיולי פילוסופיה בהנחיית פרופ' אלני וולינאקי, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת פלופונס, (25 יורו למשתתף).

גם אנה ולילו, בעלות מסעדה ליד העיירה הסמוכה, פילוס, חייבות תודה לקפטן. הן מקבלות את פנינו בבית שנשקף אל נוף נפלא של הים היוני, ומזמינות אותנו לחגור סינרים ולהתחיל ללוש בהדרכתן את הבצק ל-Hilopites, הפסטה שתפתח את ארוחת הערב.

עירבבנו, לשנו, רידדנו, גילגלנו ופרסנו, אנה ולילו השלימו את הבישול ולקראת הערב, מול שקיעה יוונית מרהיבה, אכלנו את התוצאות – ארוחה ביתית טיפוסית וטעימה. 55 יורו לאדם כולל הסעה, בישול עם המאמות והסעודה, שהסתיימה כאשר שתי הבשלניות פשטו את הסינרים והחלו לרקוד לצלילי מוסיקה יוונית.

אנה על הסירים

ללוש עם לילו

ג'ון, ויקינגי יפה תואר ובנוי לתלפיות, הוא דווקא הולנדי, שמדריך את טיולי האופניים של קוסטה נבארינו. אנחנו מדוושים בעקבותיו לשעתיים של רכיבה במסלול מישורי אל פניני הטבע של הסביבה. המסלול עובר על פני בתי האבן של הכפר רומנוס ובין מטעי זיתים וכרמים. אוהבי טבע, ובמיוחד צפרים, יעריכו את שמורת הטבע של לגונת  Gialova שבדרך, וכולם ישמחו להגיע אל היעד הסופי: החוף היפהפה של Voidokilia – מפרץ קטן, חבוק בין שני צוקים, שבראש אחד מהם נראית מצודת Paleokastro. החוף כמעט נטוש, שום קיוסק, כיסאות נוח או שירותים. רק דיונות ומים נקיים ונפלאים.  

טיול דו-גלגלי אל הלגונה

שנורקלינג ופיראטים

קו החוף של חבל מסינייה מבותר למפרצים קטנים ומושכי-לב. יורגו ואלני, מדריכי צלילה ואנשי Navarino Sea Underwater, מובילים אותנו לשנורקלינג באי Proti. זהו אי קטן לא מיושב, עם מפרצון זעיר, Vourlia Bay. על קרקעיתו נחה ספינה טבועה, שכבר הספיקה להתכסות באצות ולהפוך לבית לדגי הסביבה, לשמחת הצוללים. המחיר לשיט + שעתיים של שכשוך ושחייה + מסכה, שנורקל וסנפירים – 30 יורו.

יורגו. כריש.

פרוטי. אי פרטי (כמעט)

 לא רק אנחנו התאהבנו במפרץ וורליה. גבר מתבודד יושב בצל המצוק עם שקית סיגריות, בקבוק מים וקפה. שני גברים וכלב בסירת מירוץ צועקים אליו והוא משיב בצעקה. "הוא מהכפר ההוא ונמצא כאן הרבה", מפרשת אלני ומצביעה על החוף המרוחק. "כל יומיים-שלושה האחים שלו באים לשאול אם הוא כבר רוצה הביתה". היא צחקה. "הוא לא רוצה עדיין". לא מפתיע. מפרץ וורליה הוא סוג של גן עדן. בדרך חזרה עושה לנו יורגו עוד סיבוב במפרצונים בסביבה, ובניווט מאתגר מוביל את הספינה אל תוך מפרץ צר מאוד, שבו מצא מיסתור קטורליאס, פיראט מקומי מפורסם. אין כמו סיפורי פיראטים לסיום היום הזה.

האתר מספק את כל הסיבות להישאר בתחומו לחופשת בטן-גב ומינימום תזוזה, אבל יש לא מעט סיבות טובות לטייל בסביבה.

• מצודת Niokastro (נקראת גם מצודת פילוס) המתנשאת מעל לעיירה פילוס במפרץ מסיני, היא אתר היסטורי מעניין עם תצפית נופית יפה. היא נבנתה על ידי העותומנים בשנת 1573, ולמרגלותיה הביס המערב (הבריטים, הצרפתים והרוסים) את המזרח (העותומנים והמצרים) בקרב נבארינו המפורסם ב-1827, שבעקבותיו זכתה יוון לעצמאות. זה היה הקרב האחרון בהיסטוריה שבו השתתפו ספינות מפרשים. כדאי לטייל על החומות ולהשקיף על הנוף (פילוס עצמה היא עיירה נחמדה עם מחירים מופקעים).
• במרחק של שעה וחצי נסיעה מקוסטה נבארינו יש כמה אתרים ארכיאולוגיים מעניינים, ביניהם אתר אולימפיה, וחורבות מסיני העתיקה (Messene) – האתר הארכיאולוגי הענק של חורבות עיר-המדינה מסיני משנת 369 לפני הספירה, שנחשפו בו בתי מגורים, מקדשים, ביצורים, איצטדיון, אמפיתיאטרון ועוד.
• מפלי Polilimnio – אתר טבע שופע מפלים קטנים הנופלים אל תוך בריכות טבעיות בדרך שבין קלמטה למסיני, במרחק 30 דקות נסיעה מקוסטה נבארינו.
• מצודת Paleokastro – מצודה מהמאה ה-13, שניצבת על הגבעה הנשקפת אל מפרץ נבארינו וחוף Voidokilia. 

רצועת החוף של קוסטה נבארינו. איתן הוק היה פה

איך מגיעים

עקב אכילס של קוסטה נבארינו הוא הדרך הארוכה והקצת מייגעת להגיע לאתר. יש שתי אפשרויות: טיסה לאתונה ומשם נסיעה של ארבע שעות ברכב. אפשרות אחרת היא טיסה לאתונה, ממנה טיסה של 50 דקות לקלמטה (עם המתנה בין הטיסות), ומשם 45 דקות נסיעה ברכב עד לאתר. בקרוב יפתח כביש חדש שיקצר בחצי שעה את הנסיעה מאתונה. אפשרות נוספת היא להפוך את הדרך מאתונה לקוסטה נבארינו לטיול בפני עצמו של יום או יותר.

"התייר הישראלי אוהב את יוון אבל קוסטה נבארינו זו לא חופשת בטן-גב באיים. מה הציפיות שלכם מהחשיפה לקהל הישראלי?", אני שואלת את מרינה פאפאצוני.

"קוסטה נבארינו הוא מוצר ייחודי", היא אומרת. "מודל שונה של תיירות, והוא מצליח לא רק בגלל בתי המלון, אלא בגלל מה שיש לאיזור כולו להציע. 10% מהתקציב שלנו מוקצה לתשתית הסביבתית, לפרוייקט עצי הזית, למקורות אנרגיה אלטרנטיביים. קשה למצוא מקום שמציע את הגישה שלנו לילדים ואת כל המיתקנים שיש כאן עבורם. אנחנו מאמינים שיש ישראלים שמעריכים אירוח יוקרתי, שמשלב את הנאות החיים עם היסטוריה ומסורת תרבותית באיזור פחות מוכר ולא שחוק, ושיכולים גם להרשות לעצמם חופשה כזאת".

"האם תציעו חבילות חופשה לישראלים?"

"חבילות זה עניין של ביצה ותרנגולת", אומרת פאפאצוני. "אנחנו מאמינים שבסופו של דבר יהיו טיסות מתל אביב לקלמטה".

הכותבת היתה אורחת של חברת התעופה Aegean Airlines ואתר הנופש קוסטה נבארינו.